מי שמפקפק בנחיצות סגירת שגרירות ישראל בדבלין, צריך להיזכר בהצבעות האיריות נגדנו באו"ם, בהזדהות עם גדולי הצוררים ובספרי הלימוד הנגועים בתכנים אנטישמיים. דוד בן בסט
שורשי המדיניות האירית נגד היהודים, ובהמשך גם נגד ישראל, נעוצים כבר במלחמת העולם השנייה. לאחר התאבדותו של היטלר, כשאירופה נשמה לרווחה, ראש ממשלת אירלנד איימון דה ואלירה חמק כגנב בלילה ורץ לנחם את השגריר הנאצי על מותו של הפיהרר.בהמשך הוא מחה נמרצות נגד עונשי המוות שהוטלו על הנאצים בנירנברג. שנים לאחר מכן, ארגוני החבלה הפלסטיניים אימנו את אנשי ה־IRA (תנועת ההתנגדות האירית) במחנות הפליטים בלבנון.
האידיאולוגיה האירית משתלבת היטב בנרטיב הלאומי והאידיאולוגי של הפלסטינים. דבלין רואה דמיון בין מאבק הפלסטינים לשחרור לבין מאבקה ההיסטורי של אירלנד לעצמאות מהשלטון הבריטי. הזדהות זו הפכה לאורך השנים למנוע מרכזי במדיניותה של אירלנד כלפי ישראל, תוך אימוץ עמדות חד־צדדיות נגד המדינה היהודית.
אירלנד רואה את עצמה כ"לוחמת צדק" וכמובילה בתחום זכויות האדם. היא משתמשת בעמדה זו כדי לתמוך בפלסטינים ולמתוח ביקורת קשה על ישראל. הדבר בא לידי ביטוי בהחלטות פרלמנטריות, בנאומים בזירה הבינלאומית ובחקיקה ספציפית המכוונת נגד ישראל.
בשנת 2018 קידם הפרלמנט האירי חקיקה האוסרת יבוא ומכירה של מוצרים מההתנחלויות הישראליות ביהודה ושומרון. החוק נחשב לצעד תקדימי באירופה, ולבסוף לא יושם בשל התנגדות האיחוד האירופי, אבל עצם קידומו עורר זעם בירושלים ונתפס כהטיה חד־צדדית.
אירלנד בלטה כתומכת מובילה של תנועת החרם על ישראל (BDS). תנועה זו, המבקשת לבודד כלכלית ודיפלומטית את הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, זכתה לתמיכה ממדינאים אירים, מחברי פרלמנט ומשרי ממשלה.
אחרי הטבח הנורא שביצע חמאס ב־7 באוקטובר, גינתה ממשלת אירלנד את האלימות ו"הביעה דאגה עמוקה מההסלמה באזור". ליאו ורדקר, ראש ממשלת אירלנד עד לאחרונה, וסגנו מיהאל מרטין, פרסמו הצהרות שבהן הביעו צער על האובדן בחיי אדם וקראו להפסקת האלימות.עם זאת, הגינויים התמקדו בעיקר בקריאה להפסקת אש ובדאגה למצב ההומניטרי בעזה, ולא כללו גינוי מפורש לפעולות חמאס או הכרה בהן כמעשי טרור.
אירלנד נוהגת להצביע בעקביות בעד החלטות אנטי־ישראליות באו"ם. החלטות אלו כוללות גינויים לפעולות צבאיות, קריאות להקמת ועדות חקירה בינלאומיות והוקעה של מדיניות ההתנחלויות. לאחרונה הצטרפה אירלנד לתביעה בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג (ICJ) והאשימה את ישראל בפשעי מלחמה וברצח עם, תוך בקשה להרחיב את הגדרת "רצח עם", כך שתחול על ישראל.
"היהדות מאמינה באלימות"
השנאה לישראל בולטת לא רק בדעת הקהל, בכלכלה ובפוליטיקה, אלא גם במערכת החינוך. דוח שפורסם בחודש שעבר חשף כי מערכת החינוך האירית מחנכת לשנאת יהודים וישראל, באמצעות ספרי לימוד רשמיים. המחקר, שנערך על ידי מכון Impact-se, חושף תכנים אנטישמיים בוטים בחומרי הלימוד האיריים.
"היהדות מאמינה באלימות ומלחמה", קובע אחד מספרי הלימוד. בעוד האסלאם מתואר כ"דת השלום" – היהודים מוצגים כרוצחי ישו. התלמידים האירים לומדים על "ישראל התוקפנית" ו"הפלסטינים המסכנים", תוך התעלמות מוחלטת מהצעות השלום הישראליות.
"ילדים יהודים מפחדים לדבר על זהותם", התריע הרב הראשי של אירלנד יוני וידר בריאיון לאתר החרדי בחדרי חרדים. "תלמידים נאלצים להחליף בתי ספר כדי לברוח מהשנאה".
בין המשימות המטרידות בספרי הלימוד: תלמידים מתבקשים לדמיין עתיד שבו ילדים פלסטינים "יצטרפו לקבוצות מיליטנטיות" או "ישיגו עבודה טובה" – כאילו טרור הוא קריירה לגיטימית. ספרי הלימוד בבתי הספר מלאים בשקרים ובעיוותים היסטוריים על השואה, ומחנות הריכוז הנאציים מכונים "מחנות מעבר".
תלמידי בתי הספר באירלנד מתבקשים ללמוד מספרי היסטוריה שבהם מופיע איור של מדינת הרייך השלישי, אשר מראה את קו הרכבת לאושוויץ עם כיתוב המתאר אותו כ"מחנה שבויי מלחמה".
גם במוסדות האקדמיים באירלנד מרגישים את ההסתה נגד ישראל, כאשר לפני מספר שבועות דווח על תקיפה פיזית של סטודנט יהודי על רקע יהדותו.
השנאה המופגנת של הממשל האירי לישראל מחלחלת לציבור הרחב, המגיב באנטישמיות ובאיומים כלפי הקהילה היהודית באירלנד. הצהרתו השקרית של נשיא אירלנד מייקל היגינס, שלפיה ישראל מתכננת להקים התנחלויות במצרים, מעידה במקרה הטוב על בורות, או גרוע מכך – על רצון לפגוע בהסכם השלום עם מצרים.
החלטתו של שר החוץ גדעון סער לסגור את השגרירות הישראלית באירלנד נובעת משילוב של שיקולים תקציביים ואסטרטגיים. אומנם משרד החוץ טוען שהמהלך קשור לצורך בחלוקת משאבים בין שגרירויות, אך ברור שהוא נובע גם מהיעדר תועלת דיפלומטית ביחסים עם אירלנד.
סגירת השגרירות מהווה תגובה הולמת וחד־משמעית למדיניות האנטי־ישראלית של אירלנד. ישראל מעבירה מסר כי לא תסבול גינויים חד־צדדיים, וכי הצעדים האנטי־ישראליים לא יישארו ללא תגובה. סגירת השגרירות – אין פירושה ניתוק היחסים הדיפלומטיים עם אירלנד, אך היא מהווה איתות ואזהרה למדינות אחרות.
הכותב הוא מנכ"ל רדיו 100FM, סגן דקאן הסגל הקונסולרי, נשיא אגודת תקשורת הרדיו הישראלית וסגן נשיא מועדון השגרירים.
יורם מוקדי מראיין את תא"ל במיל' אמיר אביבי, יו"ר תנועת הביטחוניסטים וסגן מפקד אוגדת עזה לשעבר, על המצב הנוכחי מבחינת ישראל ברצועת עזה; פרופ' סרג'יו דלה פרגולה, דמוגרף וחוקר הגירה, על העוזבים את ישראל לעומת העולים; נדבר גם עם אופיר אלקלעי, יו"ר הסתדרות עובדי המדינה, על עתיד השירות הציבורי אחרי פסיקת בג"ץ; רבקה מיכאלי תדבר איתנו על פסטיבל ההומור ע"ש ספי ריבלין; נחמה גולדוסר, יו"ר ועדת הבריאות של לשכת סוכני הביטוח על ביטוח נסיעות לחו"ל; אלי לוזון בחגיגות יום הולדת 60 ומופע גדול; ד"ר חגי אמיר, מנהל המרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין מקבוצת כללית, על פעילות "האקדמיה לשיקום" וסיום תפקידו ב-7 השנים האחרונות.
היוצר של VarAC, לשיחה על איך לוקחים תקשורת דיגיטלית ברדיו ומביאים אותה לעולם הדיגיטלי: מפה חיה של תחנות פעילות, צ’אט בזמן אמת, ושדרוג חוויית המשתמש לעידן של היום. נדבר על איך פרויקט שהתחיל כתחביב ביתי התפוצץ לעשרות אלפי משתמשים בעולם, ולמה דווקא באירועי חירום והפסקות חשמל זה הופך לכלי שימושי באמת. ניגע גם בפיצ’רים כמו עוזר AI שמוציא תשובות קצרות כך שתוכל להיעזר בו גם בלב ים, ולשיתוף קבצים גם כשאין אינטרנט.
הפודקאסט מיועד לכל מי שסקרן להבין איך תקשורת עובדת כשאין תשתיות, ולמי שרוצה הצצה לרדיו חובבים בגרסה הכי עדכנית שלו.
מפיק: בני לחובר 4X5LB מנחה: טומי קוויט 4X5TQ טכנאי שידור: יורי שיבנוב תחקירן: אופיר פרי. הוקלט באולפני רדיוס
קשר פתוח הוא פודקאסט על אנשים שחיים את עולם תקשורת הרדיו. בפרק הזה טומי קוויט מארח את עומר שריג מתכנת מתל אביב, לשיחה על הדרך שלו לתחביב, המאבק להקים תחנה עם אנטנה על הגג בעיר הגדולה, ועל השילוב המודרני בין רדיו לתוכנה דרך Holy Cluster – מיזם שמציג נתוני תחנות נדירות בצורה נוחה ומושכת לקהילה בינלאומית פרי פיתחו.
הפודקאסט מיועד לכל מי שסקרן להבין איך רדיו באמת עובד, גם בלי רקע טכני, ולכל מי שאוהב אנשים, סיפורים, וטכנולוגיה שעובדת גם כשאין קליטה בטלפון.
מפיק: בני לחובר 4X5LB מנחה: טומי קוויט 4X5TQ טכנאי שידור: יורי שיבנוב תחקירן: אופיר פרי. הוקלט באולפני רדיוס 100FM
