ממש לא רק כשל נקודתי: הרצוג ידע לספר על טעות הענק

התקשורת והציבור נוטים לייחס לסקרים משקל מכריע, כמעט נבואי. אך המציאות המורכבת והדינמית מוכיחה שוב ושוב כי הקלפי חזקה מהסקר. דוד בן בסט

מערכות הבחירות בישראל בעשור האחרון חשפו פעם אחר פעם את הפער שבין תחזיות הסקרים ובין תוצאות האמת. אין מדובר בכשל נקודתי או בטעות סטטיסטית, אלא בתופעה חוזרת, עקבית, המעוררת שאלות עמוקות על אמינותם של כלי המדידה הפוליטיים ועל יכולתם לשקף את הלך הרוח האמיתי בציבור הישראלי.

בבחירות 2015, כשהתמודדו בנימין נתניהו ויצחק הרצוג, הצביעו מרבית הסקרים על מרוץ צמוד, ואף העניקו לעיתים יתרון קל למחנה הציוני. אולם ביום הבחירות התמונה השתנתה באופן דרמטי: הליכוד זכתה ל־30 מנדטים מול 24 בלבד למחנה הציוני. לא מדובר רק בהכרעה, אלא בפער ברור.

גם בבחירות אפריל 2019, כשבני גנץ התמודד מול נתניהו, חזו הסקרים שוויון או יתרון קל לכחול לבן. בפועל אכן נרשם שוויון במנדטים – 35 – אך לגוש הימין היה יתרון פוליטי ברור. למרות זאת, נתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה, והמערכת הפוליטית נקלעה למבוי סתום שהוביל לבחירות חוזרות. כאן הסקרים לא טעו במספרים, אך כשלו בהבנת המשמעות הפוליטית. בסיבוב השני, בבחירות ספטמבר 2019, חזו הסקרים יתרון קל לכחול לבן. התוצאה בפועל הייתה 33 מנדטים לכחול לבן מול 32 לליכוד. שוב, הדיוק המספרי היה סביר, אך התוצאה לא הובילה להכרעה.

בבחירות מרץ 2020 הסקרים הצביעו על יתרון לליכוד, אך לא העניקו לגוש הימין רוב ברור. בפועל, הליכוד השיגה 36 מנדטים, תוצאה מרשימה, המעידה שוב על תת־הערכה של כוחה. גם כאן, ההכרעה לא הייתה מיידית, ורק לאחר תהליך פוליטי מורכב הוקמה ממשלת אחדות. הדוגמה הבולטת ביותר לפער בין הסקרים למציאות התרחשה בבחירות 2022. מרבית הסקרים הצביעו על תיקו או על יתרון קל לגוש נתניהו. אך ביום הבחירות התקבלה תוצאה חד־משמעית: 64 מנדטים לגוש הימין.

מה עומד מאחורי הפערים? התשובה מורכבת. חלקה נעוץ בשיטות הדגימה ובקושי להגיע לאוכלוסיות מסוימות, ובתופעת "המצביע השקט" – אזרחים שאינם משתפים פעולה עם סוקרים, ומצביעים לעיתים בניגוד לפרשנות בתקשורת. חלק אחר קשור להשפעת הקמפיינים בימים שלפני הבחירות, ליכולת להניע מצביעים, ולתחושת הדחיפות המתעוררת סמוך לקלפי. מעבר לכל אלה, יש לקח עמוק יותר: הסקרים הם כלי מוגבל. הם מצליחים לשקף מגמות, אך מתקשים לחזות הכרעות. לא תמיד הם מצליחים לזהות את הדינמיקה ואת השינויים בהצבעה לאורך זמן.

התקשורת והציבור נוטים לעיתים לייחס לסקרים משקל מכריע, כמעט נבואי. אך המציאות המורכבת והדינמית מוכיחה שוב ושוב כי הקלפי חזקה מהסקר. ייתכן שהגיע הזמן להתייחס לסקרים בזהירות רבה יותר: לא כאל אמת מוחלטת, אלא כאל כלי אחד מני רבים, שיש לפרשו בהקשר רחב, ביקורתי ומפוכח.

הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, קונסול כבוד וסגן דיקן הסגל הקונסולרי, נשיא אגודת תקשורת הרדיו הישראלית

שתף