ההפגנות, הרפורמה המשפטית הקריאה לסרבנות ועוד מופעים של פילוג הם רק סימפטום של המחלה – עם ישראל מחולק לשניים ואם לא נשכיל להפוך את החומות לגשרים – לא נשרוד. דוד בן בסט
במשך שנים רבות, התרגל הציבור הישראלי לחיות עם מתחים ומשברים לא מעטים חרדים וחילונים, ימין ושמאל, יהודים וערבים – הפסיפס הזה היה מורכב אבל מתפקד. אלא שלאחרונה משהו השתנה באופן מהותי. מה שהיה פעם ריבוי דעות, הפך למלחמת זהויות. מה שהוגדר בעבר כמחאה אזרחית לגיטימית, מקבל כיום סממנים של עימות גלוי.
מחאת הדגלים, הרפורמה המשפטית, ההפגנות מול בתיהם של שרים וחברי כנסת, סירוב המילואים, חסימות כבישים, אלימות מילולית ופיזית – כל אלה אינם תקריות נקודתיות אלא ביטויים לסדק עמוק בזהות הישראלית המשותפת. הקרע איננו רק אידאולוגי. הוא רגשי, תרבותי, ולעיתים – קיומי.
החברה הישראלית נחצית לשניים, והגשרים – אם עוד יש כאלה – הולכים ומתמוטטים. כל צד משוכנע שצדקתו המוסרית מוחלטת, ורואה בצד השני לא רק יריב אלא סכנה לקיום המדינה. השיח הציבורי נדחק לקצוות, והמרכז, שבו התקיימו בעבר הסכמות בסיסיות, כמעט ואינו נשמע.
נשיא המדינה הקודם, ראובן רובי ריבלין דיבר בנאומו לפני 10 שנים על ארבעה שבטים המרכיבים את החברה הישראלית – חילוניים, דתיים, חרדים וערבים.
נדמה כי השבטים הללו עסוקים כיום בביצור חומות, לא בבניית גשרים. מערכת חינוך נפרדת, מדיה נפרדת, אפילו שפה ותחביר שונים. בין החרדי לזו של הדתית-ליברלית, ובין החילוני לתלמיד ישיבה – לא רק פערים אלא תהום.
הכתובת הייתה על הקיר – אך במקום לכבות את השריפה, יש מי ששופך עליה בנזין. פוליטיקאים, בעבר ובהווה, בוחרים שוב ושוב להלהיט את הרוחות, לפזר חשדנות ולפלג.
אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק. האיש שעמד בראש ממשלת ישראל, מרשה לעצמו להשוות מהלכים של ממשלה נבחרת להפיכות משטריות ולקרוא למרי אזרחי. מדובר בקריאות חסרות אחריות, המסוכנות ליציבותה של החברה הישראלית לא פחות מאיומי אויב מבחוץ.
גם מן הצד השני של המפה הפוליטית לא חסרות אמירות מתסיסות – כאשר מנהיגים דתיים ופוליטיים מאשימים את המתנגדים ב"בגידה", "שנאת יהדות", או "ערעור יסודות הציונות", הם לוקחים חלק פעיל בהרס הדדי. וכאשר המילה "אח" מוחלפת במילה "בוגד" – המדינה כולה בסכנה.
התקשורת, שיכולה הייתה לשמש כמנגנון ממתן, נכנעה גם היא לקצוות. תוכניות אירוח מתלהמות, ראיונות המתקיימים בצעקות, טוקבקים אלימים, והעדפת דרמה על אמת. הרשתות החברתיות, עם אלגוריתמים שמתגמלים הסתה וזעם, הפכו לזירת קרב בלתי נגמרת שבה כל ציוץ הוא קליע שפוגע במרקם החברה הישראלית.
המוסדות שהיו פעם עוגן ליציבות – בג"ץ, הכנסת, צה"ל, המשטרה – מאבדים אמון ציבורי רחב. אין עוד "שופטים בירושלים", אלא "שופטים של השמאל". אין "חיילי צה"ל", אלא "קצינים פוליטיים". אין "ממשלה", אלא "משטר". המילים משתנות – וביחד איתן גם המציאות.
יש מי שמעודד את הפילוג והפיצול בעם,בעוד שהוא נמצא בכלל בחו"ל . ועדות המשפטים והחוץ של בית הנבחרים האמריקאי פתחו בחודש שעבר בחקירה נגד 6 עמותות ישראליות ואמריקניות שקיבלו מימון פדרלי בתקופת ממשל ביידן.
במכתב שנשלח לעמותות, טוענים חברי הקונגרס הרפובליקנים – ג'ים ג'ורדן ובריאן מאסט כי ממשל ביידן השתמש במימון ממשלתי כדי "לפגוע בממשלה הנבחרת של ישראל".
במסגרת ההליך, הוועדות דורשות מהעמותות למסור מסמכים והתכתבויות בנוגע לבקשות המימון ולשימוש שנעשה בכספים עד 9 באפריל של אותה השנה, ולהקפיא את כל הנתונים הקשורים למענקים שקיבלו.
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ חתם על צו המחייב את מוסדות אקדמאיים לדווח כראוי על מקורות המימון הזרים, כולל מטרת הכסף, ומאיים בשלילת מימון פדרלי במקרה של אי-ציות.
תחקיר עומק שהתפרסם בחודש פברואר בשבועון "מקור ראשון" מגלה כי עמותת "עתיד כחול-לבן" גייסה בשנת 2023 סכום עתק של כ-120 מיליון שקלים, ששימשו למימון הפגנות נגד הרפורמה המשפטית, לוגיסטיקה, שירותי דוברות וייעוץ משפטי, וכן להעברת כספים לארגונים כמו "אחים לנשק", "בונות אלטרנטיבה" וארגונים נוספים, כולל באקדמיה. מחצית הסכום הופנתה לארגוני שטח שהפיקו הפגנות וחסימות ברחבי הארץ, והמחצית השנייה – לפרסום, משכורות ושירותי יח"צ בארץ ובחו"ל.
איראן שמגייסת ישראלים לצורך ריגול, צילום והעמקת הסדקים בחברה הישראלית מפעילה את הבוגדים האלה תוך העברת כספים יחד עם הנחיות מדויקות .
ביום שני השבוע הוגש כתב אישום נגד קטין שפגע בבטחון המדינה.
על פי כתב האישום, במשך מספר חודשים קיים הנאשם קשר אקטיבי עם סוכן איראני, ביודעו כי מדובר בגורם עוין הפועל במדינת אויב.
הקשר בין הנאשם לסוכן הזר נוצר באמצעות יישומון "טלגרם", לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". לאחר מכן, הטיל הסוכן על הנאשם משימות שונות שבוצעו בתמורה לתשלום.
הוא ביצע הדפסה והפצה של כרזות פוליטיות מסיתות, תיעוד צילום ווידיאו שלהן במרחב הציבורי.
אין ספור גורמים עוינים מנסים לסכסך בין חלקי החברה הישראלית
בנקודת הזמן הזו, הדרך לאיחוי החברה הישראלית תלויה ביכולת שלנו להפסיק לראות במחאה מלחמה. לעצור את ההסתה, משמאל ומימין. להפסיק לנצל כל משבר כדי לנגח, ולהתחיל לרפא. על ההנהגה – בין אם היא יושבת בקואליציה או באופוזיציה – להבין שהאחריות לשלמות העם קודמת לכל הישג פוליטי רגעי.
מערכת החינוך נדרשת לטפל בשורש – ללמד שיח מכבד, ערכים דמוקרטיים, זיכרון היסטורי משותף. תקשורת אחראית, יוזמות חינוכיות, מפגשים בין מגזרים, השקעה בתרבות מקרבת – אלה אינם מותרות, אלא תנאים להישרדות.
ישראל חזקה לא בזכות הכוח הצבאי שלה בלבד, אלא בזכות הלכידות החברתית. בלי אותה לכידות – אפילו האיום החיצוני הקטלני ביותר יהפוך למשני.
הכותב הוא:
מנכ"ל רדיוס 100fm,קונסול כבוד,סגן דיקאן הסגל הקונסולרי, נשיא אגודת תקשורת הרדיו הישראלית, בעבר: קשב גל"צ ועיתונאי בטלוויזיה האמריקאית NBC
מפקד מחוז תל אביב במשטרה לשעבר, ניצב בדימוס אהרון אקסול מסביר מה הוא חושב על החלטת בג"ץ נגד הדחתו של ראש השב"כ רונן בר והאם הוא בדרך להצטרף למפלגת הליכוד
השר במשרד האוצר, זאב אלקין האחראי על שיקום הדרום והצפון מסביר דעתו על ההתבטאויות האחרונות של סגן הרמטכ"ל לשעבר, יאיר גולן ומספר איך צריכה להיראות רצועת עזה בסיום המלחמה
יורם מוקדי מראיין את אלי היינה- מומחה בינלאומי לחקירת שריפות והצתות, על תפקידו של חוקר שריפות; ד"ר קובי ברדה- חוקר בכיר בחממה לחקר דתות של אוניברסיטת חיפה, מתמחה בפוליטיקה אמריקנית וגאו-אסטרטגיה ובעל הפודקאסט "אמריקה בייבי", על יחסי ארה"ב והיהדות; נדבר גם עם איתמר גולן- מנכ"ל ומייסד Prompt Security, על שימוש ב- AI בבטחה; יעל יפרח- יזמת חברתית, מייסדת מיזם "כספנו" ויועצת פרלמנטרית לשעבר, על "כספנו"-האפליקציה שחושפת את האמת על מה שאתם קונים בסופרמרקט; דורית פַרְקַש- מוסיקאית, חצי מהצמד "שוקי ודורית", על פסטיבל "אנימקס מוזיקה"; מאור בקל- מדריך סיורים קולינריים "הזקן והיין", על הפרויקט שמחזיר את התיירות הקולינרית לצפון ישראל; ד"ר יובל דרור- סופר, מרצה וסוציולוג של טכנולוגיה, על 20 שנה ליוטיוב.
