אנחנו עושים את העבודה השחורה של מקרון – והוא בינתיים חובר לסאנצ'ז

חלקים בממסד הפוליטי במערב אימצו גישה שבה הביקורת על ישראל כמעט אוטומטית, בעוד האיומים נגדה נדחקים לשוליים. דוד בן בסט

גל ההצהרות האחרונות מצד מנהיגים במערב נגד ישראל, והביקורת בעניין המבצע הצבאי האמריקאי־ישראלי באיראן, אינם רק טעות פוליטית, אלא ביטוי למשבר מוסרי עמוק. כשמנהיגים מדברים על “הסלמה מסוכנת” במקום על איום קיומי ממשי, הם מציגים תמונה מעוותת. הם מתעלמים מהעובדה הבסיסית: משטר האייתולות באיראן הכריז בגלוי על כוונתו להשמיד את ישראל, מימן טרור בינלאומי וערער את יציבות האזור במשך עשרות שנים.

בולטת במיוחד תגובתו של הסנאטור האמריקאי היהודי צ'אק שומר, שבחר למתוח ביקורת חריפה על נשיא ארצות הברית ועל הפעולה הצבאית נגד איראן. כיצד ייתכן שיהודי, בן לעם שחווה את השואה, שיודע מה משמעותה של אדישות בינלאומית מול איומי השמדה, מפנה את חיצי הביקורת דווקא כלפי מי שפועל לעצור איום כזה? לאורך השנים, הביקורת שלו כלפי ישראל הלכה והחריפה, ולעיתים נדמה כי חצתה את גבולות הוויכוח הלגיטימי וביטאה ניתוק מוסרי מהמציאות הביטחונית של עמו שלו.

באירופה נשמעים קולות דומים. נשיא צרפת עמנואל מקרון וראש ממשלת ספרד פדרו סנצ'ס אינם מחמיצים הזדמנות להביע כלפי ישראל ביקורת חריפה, שגובלת באנטישמיות כמעט. בעוד שניהם מציגים עצמם כמגיני זכויות האדם, הם מפנים את עיקר חיציהם כלפי הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, ומתעלמים כמעט לחלוטין מהמשטר האיראני שמדכא את עמו ותומך בארגוני טרור. 

הבעיה רחבה יותר מדבריהם של אישים אלה או אחרים. חלקים בממסד הפוליטי במערב אימצו גישה שבה הביקורת על ישראל היא כמעט אוטומטית, בעוד האיומים נגדה נדחקים לשוליים. ביקורת היא מרכיב חיוני בדמוקרטיה, אך כאשר היא חד־צדדית ומתעלמת מהמציאות היא חדלה להיות מוסרית והופכת לעיוות מוסרי. הקורבן מוצג כתוקפן, והתוקפן כקורבן.

האירוניה הגדולה היא שהלחץ על איראן אינו רק אינטרס ישראלי, אלא אינטרס גלובלי. איראן מאיימת על נתיבי הסחר הבינלאומיים, על יציבות מדינות המפרץ ועל ביטחון אירופה עצמה. היא תומכת בטרור ומשקיעה משאבים עצומים בפיתוח יכולות צבאיות הרסניות. התעלמות מכך היא עצימת עיניים.

ישראל אינה מחפשת מלחמה ואינה שואפת לשלוט על עמים אחרים. היא מבקשת דבר אחד בלבד: את הזכות לחיות בביטחון. כשמשטר רצחני מכריז בגלוי על כוונתו להשמיד אותה, וכשמנהיגים בעולם המערבי בוחרים לגנות את מי שפועל למנוע את האסון במקום את מי שמאיים לחולל אותו, מתברר כי הבעיה אינה רק במזרח התיכון, אלא גם במצפן המוסרי של המערב. ההיסטוריה תזכור את הרגעים הללו. היא תזכור מי הבין בזמן את הסכנה ופעל מולה, ומי בחר להסס, להסיט מבט, או לגנות את מי שנלחם על עצם זכותו להתקיים.

הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, נשיא אגודת תקשורת הרדיו הישראלית

שתף