בריטניה תחילה: התוכנית להקמת ח'ליפות אסלאמית באירופה כבר יצאה לדרך

הדמוקרטיה הבריטית הפכה לזירה שבאמצעותה מיעוט אידיאולוגי מצליח לעצב מציאות לאומנית־דתית בגוון אסלאמי. דוד בן בסט

באחד הנאומים החריפים ביותר שנשמעו בפרלמנט הבריטי בשנים האחרונות, טען חבר הפרלמנט אנדרו ברידג'ן כי "במהלך מאה השנים האחרונות נאנסו בבריטניה כ־250 אלף נשים ונערות, כאשר 90% מהתוקפים היו מוסלמים". דבריו עוררו סערה מיידית, אך גם פתחו דיון עמוק יותר על כשלי ההגירה, השתקת בעיות בשם הפוליטיקלי קורקט והשפעתו של מיעוט מאורגן אידיאולוגית על מנגנוני השלטון הבריטי.האירועים המזעזעים שנחשפו ברות'רהאם, רוצ'דייל, אוקספורד וערים נוספות – שם אלפי נערות נוצלו מינית בידי כנופיות מאורגנות, חלקן ממוצא פקיסטני־מוסלמי – חשפו פרק אפל במיוחד. הדוחות הרשמיים אישרו כי הרשויות המקומיות נמנעו מלטפל בתופעה מחשש שייתפסו כגזעניות. הטאטוא תחת השטיח לא היה תוצאה של בורות, אלא של פחד ממוסד.

פרופ' אלכסיס ג'יי, שחיברה את הדוח על רות'רהאם, כתבה: "הרשויות ידעו, אך העדיפו שקט פוליטי על פני הגנה על הקורבנות". במובן זה, ההתעלמות מהפשעים הפכה למנגנון שמאפשר לאידיאולוגיה זרה ומסוכנת לפעול ללא פיקוח של ממש. האיום הנוכחי אינו מתמצה באלימות פיזית בלבד, אלא באידיאולוגיה דומיננטית המתפשטת דרך מוסדות חינוך, תקשורת, מסגדים ורשויות מקומיות. ארגונים כמו Hizb ut Tahrir, אשר הוכרזו בשנה שעברה כבלתי חוקיים בבריטניה, פועלים תחת מטרייה של זכויות אדם, אך מקדמים בפועל חזון של ח'ליפות אסלאמית עולמית.

כריסטופר קולדוול – עיתונאי, סופר ועמית בכיר במכון קלרמונט ובקולג' הילסדייל – כתב כי "אירופה הביאה אל תוכה מיעוט עם זהות קיצונית ותביעות לאוטונומיה תרבותית. בכך היא מוותרת על זהותה ותרבותה".

עם זאת, יש לציין כי עדיין לא מדובר ברוב המוסלמי, אלא במיעוט קנאי, נחוש, מאורגן היטב ובעל השפעה הולכת וגוברת.בבחירות 2024 נרשם שיא חדש באקטיביזם הפוליטי של קהילות מוסלמיות בבריטניה. תנועת The Muslim Vote, שקמה לקראת הבחירות הכלליות, פעלה בצורה אסטרטגית. היא גייסה מאות אלפי תומכים, סימנה מחוזות מפתח, וקידמה מועמדים התומכים "בצד הפלסטיני". המסר היה ברור: כל מועמד שלא יוקיע את ישראל, יאבד את התמיכה המקומית.

בפועל, ארבעה מועמדים פרו־פלסטינים עצמאיים נבחרו לפרלמנט. בעשרה מחוזות מפלגת הלייבור איבדה את הרוב הפרלמנטרי שלה. תבוסות דומות נרשמו גם בבחירות המקומיות לפני כחודש: בברדפורד, בברמינגהם ובאולדאם הצליחו מועמדים בעלי מסרים אנטי־ישראליים לתפוס עמדות מפתח בשלטון המקומי.סר קיר , מנהיג מפלגת הלייבור, נאלץ לשנות גישה. לאחר שנמנע בתחילה מלקרוא להפסקת אש בעזה, הוא חווה לחץ ציבורי עז וירידה באמון הבוחרים המוסלמים. בסופו של דבר, פרסם סטארמר התנצלות פומבית וטען כי "מפלגת הלייבור מקשיבה לכל הקהילות". אלא שדבריו המכובסים טופחים על פניו, הואיל והפוליטיקה החדשה שנולדה בשטח כבר לא מתיישרת עם גישות מתונות, אלא עם דרישות ברורות נגד ישראל והטלת עיצומים עליה.

העיתון ה"גארדיאן" פרסם סקר שהראה כי 45% מהמצביעים המוסלמים רואים את עזה כאחת הסוגיות המרכזיות שמכריעות את הצבעתם – לעומת 12% בלבד בכלל האוכלוסייה. במילים אחרות: מה שבעבר היה עניין חוץ־מדיני, הפך למרכיב פוליטי משמעותי בהצבעה בקלפי הבריטית.

באנגליה הולכים ומתגברים הקולות הטוענים כי "בריטניה נחטפה על ידי קיצונים מוסלמים". כך זה נראה כאשר נציגים נבחרים מצהירים על תמיכה בחמאס, מועמדים מקומיים עולים לשלטון על בסיס הצהרות אנטי־ישראליות ופרלמנטרים חוששים להביע תמיכה פומבית בישראל.

מחנה קיץ אסלאמי המיועד לילדים בגילי 9־14 בבריטניה מעורר סערה ציבורית על רקע חשדות להסתה וחינוך לקיצוניות. על פי פרסום של ה"טלגרף" הבריטי, המחנה, המופעל על ידי ארגון Ahlulbayt Islamic Mission (AIM), נחשד בקשרים עם איראן וצפוי להתקיים בחודש הבא בהרטפורדשייר. בפרסומים של הארגון ברשתות החברתיות הוא משבח את האייתוללה והמנהיג העליון באיראן עלי ח'מנאי, ומתאר את ספריו כ"מקור מצוין לידע". זמן קצר לאחר אירועי 7 באוקטובר פרסם הארגון כי "הציונים הביאו את האסון הזה על עצמם".

תקנון המחנה חושף מציאות של הפרדה מגדרית קפדנית: בנות חייבות לעטות חיג'אב בכל עת, מגורי הבנים והבנות נמצאים בחלקים נפרדים של המתחם, ומתוכננות פעילויות מתוזמנות למניעת מפגשים בין המינים. המפגש היחיד המותר הוא בתפילות היומיות ובצילום קבוצתי. בשורה התחתונה, הדמוקרטיה הבריטית הפכה לזירה שבאמצעותה מיעוט אידיאולוגי מצליח לעצב מציאות לאומנית־דתית. העיתונאי דיוויד רוז כתב כי "הבריטים איבדו את היכולת לומר את האמת בשם הפחד. אנו לא חיים עוד בממלכה ליברלית – אלא במרחב פוליטי שבו התאגדות קהילתית חזקה יותר מהחוק".

מה שמתחולל באנגליה מדליק את כל נורות האזהרה באירופה כולה. חדירת האסלאם הפוליטי למרכזי קבלת החלטות, דרך הצבעה דמוקרטית – מבטאת שילוב מסוכן בין חופש לפרצה מסוכנת. המאבק כעת איננו נגד דת האסלאם, אלא נגד הפוליטיזציה שלה. על אירופה בכלל, ועל בריטניה בפרט, למנוע באמצעות חקיקה משפטית את ההשפעות הזרות של גורמים רדיקליים, כדי לחזק את הזהות הלאומית ולשמור על חופש הביטוי.בריטניה, שהובילה את העולם בזכויות הפרט ובמאבק בפאשיזם, ניצבת כעת מול מבחן חדש, מבחן הזהות. השאלה שנותרה פתוחה היא אם בריטניה תתעשת, או שבתוך פחות משלושה עשורים האנגלים יהפכו למיעוט במולדתם?

הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, קונסול כבוד בישראל של נאורו, סגן דיקאן הסגל הקונסולרי וסגן נשיא מועדון השגרירים בישראל

שתף