אימוץ בינה מלאכותית ככלי הסברה. הקמת מערך הסברה גלובלי חדש של מומחי רשתות ובינה מלאכותית. בניית רשת תומכת בינלאומית. אלו רק שלושה מהצעדים שישראל יכולה לנקוט בהם כדי להילחם בפייק ניוז ברשתות. דוד בן בסט

בעשורים הקודמים התרגלנו לחשוב שמלחמות מוכרעות באמצעות נשק, מודיעין ויכולות דיפלומטיות. אולם בעידן הנוכחי, שבו תודעה הופכת למשאב אסטרטגי לא פחות מגז, נפט או מים, מתברר שהחזית המרכזית אינה מתנהלת רק על הקרקע, אלא גם ברשתות החברתיות.
המלחמה על התודעה הפכה לזירה שבה הבינה המלאכותית ואלגוריתמים מתוחכמים מעצבים את דעת הקהל העולמית, ובעיקר את האופן שבו העולם מבין, מפרש וחווה את הסכסוך הישראלי־פלסטיני. ישראל, שהייתה מאז ומתמיד מוקד עניין תקשורתי, מוצאת עצמה כיום בלב סערה דיגיטלית, שבה לא תמיד האמת היא זו שמנצחת, אלא הנרטיב שנראה טוב יותר על המסך.
ההתפתחות המהירה של הבינה המלאכותית יוצרת הזדמנויות בלתי מוגבלות, אך לצידה גם סכנות חסרות תקדים. טכנולוגיות כמו AI מסוגלות לייצר בשניות תמונות מזויפות, סרטונים, הקלטות ו"עדויות" שנראות אמיתיות לחלוטין. במדינות ובארגונים בעלי אג'נדה אנטי־ישראלית, היכולת הזו הופכת לכלי נשק אדיר.
ארגוני טרור וגורמים עוינים כבר עושים שימוש בטכנולוגיות הללו. הם מפיצים תמונות מזויפות של "פגיעות אזרחיות" שמעולם לא התרחשו, סרטוני אנימציה שמוצגים כעובדות, וגרסאות ערוכות של אירועים אמיתיים, שמטרתם לייצר תגובה רגשית זועמת כלפי ישראל.
ההצלחה של הדיסאינפורמציה אינה נובעת מהתחכום הטכנולוגי בלבד, אלא מהשילוב בין בינה מלאכותית לאלגוריתמים של רשתות חברתיות שמעצימים את התכנים הקיצוניים ביותר. אחת התופעות המסוכנות ביותר שאיתן ישראל מתמודדת היא המאבק על תשומת הלב. האלגוריתמים של טיקטוק, אינסטגרם ורשת אקס (טוויטר לשעבר) מיטיבים עם תכנים המעוררים רגש, כעס, פחד וזעזוע.
התוצאה היא שסרטונים אנטי־ישראליים קיצוניים מתפשטים בקצב מסחרר, גם אם הם מבוססים על שקרים גמורים. מנגד, הסברה ישראלית עניינית, מבוססת עובדות, מפסידה מראש בתחרות. לא בגלל חוסר מקצועיות או מסרים לא נכונים, אלא משום שהיא אינה מצליחה לעורר את אותה עוצמת רגש הנדרשת כדי לשרוד באוקיינוס הדיסאינפורמציה.
כך נוצר מצב שבו המלחמה על התודעה איננה הוגנת. הצד שמפיץ שקרים בוטים ודרמטיים מקבל עדיפות אלגוריתמית על פני הצד שמציג אמת עובדתית. המשמעות דרמטית: מיליונים רבים של בני נוער בעולם מעצבים עמדות פוליטיות על בסיס סרטונים ערוכים, משפטים קצרים או תמונות מזויפות שנוצרו על ידי AI.
בעבר, דימויה של ישראל בעולם היה תלוי בעיקר בתקשורת המסורתית – CNN ,BBC ועיתונות אירופית ואמריקאית. כיום הסיפור שונה לחלוטין. במקביל לשקרים הבוטים האנטי־ישראליים והאנטישמיים שנחשפו וגרמו לסיום תפקידם של ראשי תאגיד ה־BBC, גם הרשתות החברתיות של גופי תקשורת מוערכים מסייעות בהפצת מידע לא אמין ואף כוזב.
המלחמה על התודעה הפכה לגלובלית, מבוזרת וחסרת כל גבול. כל משתמש ברשת, כולל נער בן 15 בפיליפינים, יכול להפוך ל"עיתונאי" שמספר לעולם מה קורה בישראל, גם אם אינו יודע היכן נמצאת ירושלים. הדינמיקה הזו משרתת היטב גורמים אנטי־ישראליים. מדינות כמו איראן, קטאר וטורקיה משקיעות סכומי עתק בהפצת תוכן עוין. הן מקימות אלפי חשבונות מזויפים (בוטים), מפעילות חוות שרתים ומשתמשות ב־AI ליצירת נרטיב עולמי שבו ישראל מוצגת כמדינה תוקפנית, אכזרית ורצחנית, בעוד מעשי הטרור של חמאס מיטשטשים לחלוטין.
במלחמת עזה האחרונה ראינו זאת ביתר שאת. עוד לפני שצה"ל סיים מבצע כלשהו, סרטונים מזויפים כבר הפכו לוויראליים ברשת. הנרטיב נבנה בזמן אמת, גם כאשר העובדות לא היו ידועות או טרם קרו.
מחקרים מעריכים כי לפחות 30% מהתוכן הפוליטי ברשתות בנושאי ישראל מופק או מועצם על ידי חשבונות שאינם אנושיים. פירוש הדבר שאיננו נלחמים רק בציבור עוין אלא גם במכונה מאורגנת, מתוחכמת ועשירה. הסכנה המרכזית איננה רק השקר, אלא העיצוב מחדש של המציאות. AI מייצר עולם אלטרנטיבי, שבו ישראל תמיד אשמה – גם כאשר היא זו שמותקפת.
במקרים רבים, כלי תקשורת מערביים, מתוך לחץ להספיק ולהיראות עדכניים, או מתוך נטייה אידיאולוגית ידועה, מאמצים את הנרטיבים שנולדו במדגרות הפייק. כך נוצר הדהוד שבו שקר זעיר שהופץ בטיקטוק מגיע בתוך דקות לפתיח של הערוצים המרכזיים.
למרות המורכבות, לישראל יש אפשרות להתמודד במלחמה על התודעה. לצורך כך עליה לפעול בשלושה מישורים מרכזיים.
הראשון – אימוץ בינה מלאכותית ככלי הסברה. לא להסתפק בתגובה מאוחרת על ידיעות כוזבות. על ישראל לייצר נוכחות פעילה ויצירתית, לרבות סרטונים קצרים, גרפיקה חכמה, תיעוד בזמן אמת ויכולת ליצור שיח אחר, גם באמצעות AI.
השני – הקמת מערך הסברה גלובלי חדש של מומחי רשתות ובינה מלאכותית שיודעים להתמודד עם השקרים המהונדסים ברשתות.
השלישי – בניית רשת תומכת בינלאומית. אין די בדוברים רשמיים. ישראל זקוקה לרשת של סטודנטים, דיפלומטים, אנשי רוח, משפיענים, יהודים, ערבים ונוצרים, שתומכים בישראל. כל אחד מהם יכול להפוך למכפיל כוח תודעתי.
ישראל חייבת להוביל קמפיין עולמי להגדרת תוכן AI מזויף כ"נשק תודעתי". בדיוק כפי שנשק סייבר מפוקח ומזוהה – כך גם דיסאינפורמציה צריכה להיות מסומנת ומבוקרת.
המלחמה על התודעה אינה תופעה חולפת. היא תגדל, תתרחב ותהפוך למרכזית יותר מכל קרב פיזי. צורכי הביטחון של ישראל כבר אינם מוגבלים לגבולותיה, והם זולגים אל העולם הדיגיטלי שבו דימויים יכולים לשנות היסטוריה. על ישראל לאמץ את הכלים החדשים ולהבין את חוקי המשחק התודעתי. אם תשכיל לפעול נכון, היא לא רק תגן על עצמה מפני דה־לגיטימציה – אלא גם תוכל להוביל את המאבק העולמי על האמת.
הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, קונסול כבוד וסגן דיקאן הסגל הקונסולרי, נשיא אגודת תקשורת הרדיו הישראלית, ולשעבר קשב גלי צה"ל וכתב ברשת הטלוויזיה NBC.
יורם מוקדי מראיין את ארן ורשבסקי, מגיש פודקאסט המאה ה20 וערוץ חופרים לעומק ביוטיוב המדבר על אקטואליה גיאופוליטית; אלון אמיר, סופר, מומחה בתחום האירוויזיון. לשעבר דובר משלחות ישראל, מרצה על פוליטיקה באירוויזיון; נדבר גם עם נחמה גולדוסר, יו"ר ועדת הבריאות של לשכת סוכני הביטוח; עודד עינת, מנכ"ל ומייסד משותף של חברת SafeFields טכנולוגיות; תא"ל במיל' ראם עמינח, חבר בורד INSS ולשעבר חבר פורום מטכ"ל; עוזי פוקס, מוסיקאי ויוצר; סיגל ראש, במאית הסרט "רובינא: היה רע לתפארת"
יורם מוקדי מראיין את ד"ר ורה מיכלין-שפיר, מנהלת אקדמית של מכון סימפודיום לתקשורת אסטרטגית בלונדון, חוקרת אורחת בכירה ב-INSS וחברת פורום דבורה, על מצבה של רוסיה; אברהם נובוגרוצקי (נובו)\ נשיא התאחדות התעשיינים, על אתגרי השקל, דולר והובלה ימית ואווירית; נדבר גם עם ד"ר רות דגן, שותפה וראש מחלקת איכות סביבה ושינוי אקלים במשרד הרצוג פוקס נאמן וראש תחום אקלים במרכז אריסון באונ' רייכמן, על הרגולוציה של מיקרופלסטיקה; קובי אשרת עם פרויקט מוסיקלי חדש ועל האירוויזיון; תא"ל (במיל') אופיר לויוס, מחבר הספר "עיוני, השתדלתי. מארג זיכרונות, מפגש וקרב" על ספרו החדש; מרסל אסולין, מנכ"לית ויצו העולמית על שילוב נשים במשרות ניהול, לרבות שירות ציבורי; פרופ' סמי חמדאן, ראש מגמת פסיכולוגיה חינוכית לתואר שני בבית הספר למדעי ההתנהגות, האקדמית ת"א-יפו, בנתוני מחקר חדש הקובעים שיותר משליש מהסטודנטים בישראל מדווחים על מחשבות אובדניות מאז פרוץ המלחמה.
בפרק הזה טומי מארח את דוד בן בסט 4X1WH לשיחה על המקום שבו חובבות רדיו פוגשת עיתונות, חירום, הצלת חיים והשפעה ציבורית. דוד מספר איך תחביב שהתחיל מאלקטרוניקה ותקשורת הפך לכלי אמיתי לאיתור נעדרים, העברת מידע בזמני משבר, חיבור משפחות מודאגות עם יקירהן וחשיפת חדשות ברמה עולמית דרך האזנה למה שקורה בין התדרים.
נדבר על רשתות חירום, חיפושים אחר ישראלים בעולם, שידורים שנקלטו בזמן אירועי חטיפת האקילה לאורו , ומקרים שבהם חובבי רדיו סגרו פער שמערכות רגילות לא תמיד ידעו לסגור בזמן. ניגע גם בשאלה למה גם בעידן של אינטרנט ולוויינים, רדיו עדיין נשאר כלי שקשה מאוד להשתיק.
הפודקאסט מיועד לכל מי שרוצה להבין איך תחביב טכני יכול להפוך ברגע הנכון לרשת אנושית עולמית.
מפיק: בני לחובר 4X5LB
מנחה: טומי קוויט 4X5TQ
טכנאי שידור ועורך: יורי שיבנוב
תחקירן: אופיר פרי
הוקלט באולפני רדיוס 100FM