מנהיגי מדינות רבות באירופה מגלים סלחנות מופלגת כלפי משטרים דכאניים ומפוקפקים, ובמקביל לא חוסכים ביקורת וסנקציות מדמוקרטיה מזרח־תיכונית שנקלעה למלחמה שאין צודקת ממנה. דוד בן בסט
במהלך העשורים האחרונים, היחסים בין ישראל למדינות חשובות באירופה מאופיינים לעיתים בדואליות מקוממת. מצד אחד, אותן מדינות מקיימות קשרים כלכליים, מדעיים וביטחוניים עם ישראל. מצד שני, הן מרבות להטיף לה מוסר בנוגע למדיניות ביהודה ושומרון, ולמלחמה שאין צודקת ממנה באויב החמאסי, תוך שהן מפגינות יחס סלחני בהרבה כלפי משטרים מפוקפקים ברחבי העולם.כאשר רוסיה פלשה לאוקראינה, מדינות אירופה מיהרו להטיל סנקציות חמורות על מוסקבה, להחרים מוצרים רוסיים ולתמוך כלכלית ואסטרטגית באוקראינה. אך כאשר מדובר בישראל, שמנהלת מלחמה מתמשכת מול ארגוני טרור אכזריים המאיימים על ביטחונה, אירופה לא רק שאינה מספקת לה תמיכה דומה, אלא לעיתים קרובות מגנה אותה ומטילה עליה סנקציות צבאיות ודיפלומטיות.
מדינות רבות באירופה מגלות סלחנות מופלגת כלפי משטרים דכאניים ועוצמות עיניים, למרות התיעוד הרב של הפרת זכויות אדם, כמו בקוריאה הצפונית, בסין ובאיראן. הן מקיימות קשרי מסחר הדוקים עם בייג'ינג וטהרן – שם המשטר התיאוקרטי מדכא נשים, להט"ב ומתנגדי משטר ומאיים בגלוי בהשמדת ישראל. איראן זוכה ליחס מתון מצד מדינות אירופה, אף שזו מפתחת טילים בליסטיים המאיימים על העולם החופשי.
לעומת זאת, כאשר מדובר בישראל – דמוקרטיה עם מערכת משפט עצמאית, עיתונות חופשית ואופוזיציה פעילה – באירופה לא מהססים לבקר, להפעיל לחצים ואף לקרוא לחרמות.
אינדיקציה לצביעות האירופית ראינו בסוף השבוע האחרון, לאחר שנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי גורש לעיני המצלמות מהחדר הסגלגל בבית הלבן על ידי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. מנהיגי אירופה יצאו להגנתו של זלנסקי, אך ברור שהמדינות שבראשן הם עומדים חוששות קודם כל לביטחונן.נשיאת הנציבות האירופית אורסולה פון דר ליין שוחחה עם זלנסקי כדי להביע את תמיכת האיחוד האירופי באוקראינה. היא אמרה לנשיא האוקראיני: "העמידה על הכבוד שלך מוקירה את האומץ של העם האוקראיני. תהיה חזק ואמיץ". ראש ממשלת פינלנד פטרי אורפו חיזק את העמדה האירופית ואמר: "אנו עומדים בתקיפות עם אוקראינה, נמשיך בתמיכתנו הבלתי מעורערת בה ונפעל למען שלום צודק ובר־קיימה". בפינלנד אגב כל כך נלחצו מאפשרות של מלחמה גרעינית לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה, עד שנגמרה האספקה הלאומית של כדורי היוד שמסייעים בפגיעות קרינה.
כשמדובר בסכסוך הישראלי־פלסטיני, אירופה נוטה לנקוט גישה חד־צדדית, המעניקה לפלסטינים חסינות מביקורת, תוך האשמת ישראל כמעט באופן אוטומטי. האיחוד האירופי מממן ארגונים לא־ממשלתיים רבים הפועלים נגד מדיניות ישראל, ולעיתים אף מעורב במיזמים המערערים על ריבונותה של המדינה. במקביל, טרור פלסטיני נענה בתגובות רפות יחסית, כאילו מדובר בגזירת גורל ולא באידיאולוגיה רצחנית שיש להוקיע.כאשר ישראל פועלת להגן על אזרחיה מול מתקפות טרור, מדינות באירופה מטיפות לה מוסר, דורשות "מידתיות" ומזהירות מפני "פשעי מלחמה". אולם כאשר מדינות אירופיות עצמן נתקלות באיומים ביטחוניים – כמו הפיגועים שביצע דאע"ש בפריז, בריסל ולונדון – הן נוקטות אמצעים תקיפים בהרבה מאלה שבהם משתמשת ישראל. התנהלות זו מוכיחה כי הקריאות האירופיות לישראל לא נובעות מעקרונות אוניברסליים אלא משיקולים פוליטיים וציבוריים.
אסור להתעלם מהקשר ההיסטורי בין אירופה לעם היהודי. במשך מאות שנים היהודים נרדפו ברחבי היבשת, מימי האינקוויזיציה בספרד ועד השואה, שבה נרצחו שישה מיליון מבני עמנו בידי גרמניה הנאצית. לאחר מלחמת העולם השנייה, אירופה ביקשה לכפר על עברה ולתמוך בהקמת מדינת ישראל, אך בשנים האחרונות נראה כי חלק מהמדינות האירופיות מנסות להשתחרר מתחושת האשמה ההיסטורית באמצעות העברת האחריות למצבם של הפלסטינים לישראל.
במסווה של ביקורת על מדיניות ישראל מתפשטת תופעת האנטישמיות המודרנית. שנאת יהודים לובשת צורה של עוינות אובססיבית לישראל. ההחלטות של גופים אירופיים להשוות את ישראל למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה הן לא רק מסולפות היסטורית אלא גם חוטאות לאמת, שכן ישראל היא כאמור מדינה דמוקרטית, שבה כל אזרחיה – יהודים, נוצרים, מוסלמים, דרוזים וצ'רקסים – נהנים מזכויות שוות.
גורם מרכזי נוסף למוסר הכפול של אירופה הוא השפעת התקשורת והלובי הפרו־פלסטיני. כלי תקשורת מרכזיים כמו ה־BBC וה"גרדיאן" הבריטי מרבים לסקר את ישראל באור שלילי, תוך שהם מטשטשים את הביקורת על פעולות הטרור הפלסטיני או ממעיטים בה. לאחרונה החלה בארה"ב חקירת הרשות לסיוע בינלאומי, USAID, והסיוע שהעניקה עד לאחרונה לגופי תקשורת דוגמת BBC, שקידם תעמולה אנטי־ישראלית והסתיר מידע על הטרור הפלסטיני והמימון הבינלאומי לטרור, בין השאר לחמאס.דעת הקהל האירופית ניזונה מתמונה מעוותת, הרואה בישראל כוח כובש בלבד ומתעלמת מהמורכבות של הסכסוך. במדינות רבות, פוליטיקאים פועלים בהתאם לרוח הציבור ומבקרים את ישראל כדי לזכות בנקודות, במיוחד בקרב האוכלוסיות המוסלמיות הגדולות החיות באירופה.
פוליטיקאים בולטים בצביעותם ניתן למצוא בשפע במדינות כמו אירלנד, שוודיה ובלגיה, שם כמעט לא מנסים לטשטש את האנטישמיות במסווה של ביקורת על ישראל. היהודים במדינות אלה נאלצים להסתיר סממנים יהודיים ככל האפשר, והפער בין המציאות לבין האופן שבו ישראל נתפסת מבחוץ הוא בוטה ומקומם.בריטניה, בהובלת ראש ממשלתה קיר סטארמר, נוקטת אף היא קו ביקורתי כלפי ישראל, במיוחד בנוגע להתנחלויות והפעולות הצבאיות בעזה. היא מרבה להטיף ל"שמירה על החוק הבינלאומי", אך כאשר מדובר במדינות אחרות, היא נוהגת לעיתים קרובות בעצימת עיניים ובסלחנות.
דוגמה בולטת לכך היא סין, המפירה זכויות אדם בטיבט ובקרב המיעוט האויגורי.בבריטניה חוו מתקפות טרור קשות מצד קיצונים אסלאמיים, שהובילו את הממשלה לנקוט צעדים דרסטיים, כולל חוקים מגבילים על חירויות אזרחיות ומעצרים מנהליים. לעומת זאת, כאשר ישראל נוקטת פעולות דומות נגד ארגוני טרור כמו חמאס או הג'יהאד האסלאמי, היא זוכה לגינויים חריפים מהממלכה המאוחדת. מדיניותה של בריטניה כלפי ישראל רצופה סתירות. בעוד לונדון שומרת על קשרים קרובים עם ירושלים, היא נוהגת בה בגישה שיפוטית מחמירה לעומת מדינות אחרות, כולל אויביה של ישראל.מציאות זו מחייבת את ישראל לנקוט מדיניות עצמאית ולשמור על האינטרסים הלאומיים שלה גם מול לחצים בינלאומיים. במקביל, עליה להמשיך להסביר לעולם את מורכבות המציאות הישראלית, לחשוף את חוסר העקביות האירופית ולדרוש יחס הוגן יותר בזירה הבינלאומית.
הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, נשיא אגודת תקשורת הרדיו הישראלית, קונסול כללי כבוד של נאורו, ולשעבר כתב של רשת הטלוויזיה האמריקאית NBC
כך שולחת קטאר זרועות תמנון ומממנת טרור גלובלי דרך מגרשי ספורט, תרומות מפוקפקות והשקעות חובקות עולם. אם המערב רוצה לשמור על ערכיו ועצמאותו – עליו לנקוט צעדים נחרצים.
