מאוחר מידי? באירופה סוף סוף הבינו את סכנת המהגרים המוסלמים

כעת, כשאירופה הבינה סוף־סוף שהיא מאבדת את זהותה למהגרים קיצוניים מארצות האסלאם שמשליטים פשע וטרור, היא ניצבת בפני אתגר מורכב – וייתכן שכמה מדינות איחרו את הרכבת. דוד בן בסט

נובמבר 2015 – ארגון הטרור דאע"ש פוגע בליבה של עיר הבירה הצרפתית פריז. בעקבות עשרה פיגועי התאבדות, ירי על אזרחים ושרשרת של מעשי טרור רצחניים, הגורמים למותם של כ־150 אנשים ולמאות פצועים, הכריז נשיא צרפת דאז פרנסואה הולנד על מצב חירום וסגירת גבולות המדינה, זו הפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה. הבורסה בפריז, בתי הספר ומרכזי הקניות שותקו, ומגדל אייפל הוחשך.

צרפת המבוהלת עצרה מלכת, ושלושה ימי אבל לאומי הוכרזו במדינה.מאז אירעו בצרפת אין־ספור פיגועי טרור ומעשי רצח שבוצעו על ידי מהגרים מוסלמים קנאים. הצרפתים ההמומים לא הבינו איך המדינה שכה ריחמה על המהגרים שברחו מאימת המלחמה ומעוני ונתנה להם בית, מקבלת בתמורה אלימות וטרור.

הטרור הוא תופעה שמשתרעת על פני תקופות ומדינות רבות, ומטרתו לגרום לשינוי פוליטי, חברתי או דתי על ידי זריעת פחד ואימה בקרב האוכלוסייה.

מאז המאה ה־19, כאשר הטרור המודרני החל להתפתח, התופעה הלכה והתעצמה, וקבוצות ויחידים השתמשו באלימות כדרך להבעת מחאה או לקידום האידיאולוגיה שלהם, דוגמת הפת"ח הפלסטיני, שביצע פיגועים נגד מטרות ישראליות.

ארגוני טרור כמו אל־קאעידה, שהוקם בידי הטרוריסט עבדאללה עזאם ב־1988 ופעל בהנהגתו ובמימונו של הארכי־טרוריסט אוסמה בן לאדן, שמו להם למטרה להילחם ב"כופרים", קרי במערב, והם אחראים לפיגועים בקנה מידה עולמי, כמו פיגועי 11 בספטמבר 2001 בארה"ב. הפיגועים הללו השפיעו באופן דרמטי על העולם והובילו את ארה"ב ובעלות בריתה לפתוח במלחמה בינלאומית בטרור, אשר כללה פלישות לאפגניסטן ולעיראק.

עם זאת, גם ארה"ב וגם מדינות אירופה לא הבינו שרבים מהמהגרים שהגיעו מארצות מוסלמיות, מביאים איתם תרבות שונה מהתרבות המערבית, וחלקם כלל לא מעוניין להתערות בחברה המערבית. הם הקימו אזורים שבהם שלטת השפה הערבית, וכוהני הדת הם הפוסקים בנושאים הקשורים בחברה המוסלמית, כולל מקרי אלימות קיצוניים שמתבצעים על רקע כבוד המשפחה ועניינים נוספים.

 נתונים סטטיסטיים מעידים כי בערים בעלות ריכוזי מהגרים גבוה, כגון מאלמו, אמסטרדם, ברלין, ברמינגהאם ובריסל, שבהן שיעור המהגרים מגיע כבר לכ־20% מהאוכלוסייה, הפשיעה הרקיעה שחקים, והמשטרה לא מצליחה לאכוף את החוק.

כאשר בצרפת, הולנד, גרמניה ואנגליה הפשיעה הפלילית של המהגרים חוברת לפשיעה הלאומנית, האנטישמיות החבויה באירופה "הנאורה" מרימה את ראשה המכוער שוב, ואנו חוזים במראות שכמותם לא נראו מאז מלחמת העולם השנייה, כדוגמת הפוגרום שנעשה באוהדי הכדורגל מישראל.

יש לציין כי צעירים מוסלמים עדיין מתנכלים ברחובות לישראלים או לכאלה הנחשדים כיהודים, ויש מקרים שבהם הם נעצרים ומתבקשים להציג דרכון. לאורך שנים רבות, בביקוריי התכופים בהולנד מעולם לא נתקלתי באנטישמיות או ביחס לא הוגן, גם לא מנהגי ה"אובר" שאיתם הייתי נוסע. בזמן האחרון, בעקבות מספר תקריות ואי־נעימויות שחווינו מנהגי אובר שמרביתם מוסלמים, ויתרתי על התענוג המפוקפק.

אחת הסיבות המרכזיות לאלימות היא פרשנות קיצונית של האסלאם על ידי ארגוני טרור כמו דאע"ש, אל־קאעידה ואחרים, המשתמשים בלגיטימציה שהם מקבלים מכוהני דת כדי להצדיק את המעשים הברבריים שלהם ולהציג את עצמם כמגיני האסלאם. עם זאת, יש להדגיש כי רוב המוסלמים מתנגדים לאלימות ומבקשים לחיות בשקט, אבל גם אם מתוך כ־2 מיליארד מאמינים בדת האסלאם אחוזים בודדים (ויש הרבה יותר) הם קיצוניים, עדיין מדובר במאות אלפים הרואים בדתות האחרות נחותות, והם מבקשים לכפות על העולם את האסאלם ולהשליט בכוח את חוקי השריעה.

ההגירה המוסלמית לאירופה, המתרחשת כבר עשרות שנים, מביאה עימה גם אתגרים חברתיים. בני מהגרים מדור שני ושלישי מרגישים מנותקים, הן מתרבות מולדתם והן מהחברה האירופית. חוויות של אפליה, אבטלה וחוסר הזדמנויות משמשות כקרקע פורייה להתפתחות תסכולים, שמנוצלים על ידי ארגוני טרור לגיוס צעירים ולפשיעה.

פעילות מערבית צבאית במדינות מוסלמיות – כמו המלחמות בעיראק, באפגניסטן ובסוריה – יוצרת תחושת דיכוי בקרב מוסלמים רבים ונתפסת כפגיעה ישירה באומה האסלאמית, מה שמעורר זעם, שמוביל לא פעם לטרור.

הבדלים משמעותיים בין ערכי המערב לערכי החברה המוסלמית, כמו חופש הביטוי, חילוניות ושוויון מגדרי, לעיתים יוצרים עימותים. פעולות כמו פרסום קריקטורות של הנביא מוחמד, הנתפסות בעיני מוסלמים רבים כפגיעה בקודש, מחריפות את המתח בין התרבויות.

בקהילות היהודיות נרשמות תחושות קשות, וכן יש חשש מפני התגברות האנטישמיות גם מהלא מוסלמים. הרב מנחם מרגולין, יו"ר איגוד הארגונים היהודיים באירופה (EJA), אומר שבכל יום מתבצעות תקיפות נגד יהודים, ובתי המשפט באירופה מטילים עונשים מגוחכים. מרגולין מתאר את מצב הקהילות היהודיות כקשה ביותר מאז ליל הבדולח: "רוב המשתתפים בהפגנות הם אירופים נוצרים לבנים". ישנם יהודים שאף נאלצים לשכור שומרי ראש וממעטים לחשוף סממנים המסגירים את זהותם.

אירועי 7 באוקטובר והמלחמה במחבלים, שסוקרו בתקשורת הזרה בצורה לא מאוזנת ופרו־פלסטינית, היוו מאיץ להתפרצות השנאה המטורפת נגד היהודים או תומכי ישראל, ולא רק מצד המהגרים המוסלמים.ההפגנות הברוטליות, המתקיימות חדשות לבקרים בערים מרכזיות באירופה, והחשש מגלי הגירה נוספים, הביאו לעלייה משמעותית בכוחן של מפלגות ימין באירופה, כגון החזית הלאומית בצרפת, מפלגת החירות בהולנד ומפלגת העם בדנמרק. מפלגות אלו מבססות את כוחן על התנגדות גלויה להגירה, תוך שימוש ברטוריקה המדגישה את אובדן הזהות הלאומית, החשש מפני טרור והלחץ על מערכות הרווחה.

לצד העלייה בכוחן של מפלגות אלו, מדינות רבות החלו להחמיר את מדיניותן כלפי מהגרים. מדינות כמו הונגריה, פולין ואיטליה חוקקו חוקים המגבילים כניסת פליטים, ובחלק מהמקרים אף בנו גדרות לאורך גבולותיהן כדי למנוע מעבר בלתי חוקי.

המדיניות הקשוחה עוררה כצפוי ביקורת מצד ארגוני זכויות אדם וקהילות מוסלמיות ברחבי אירופה. המתנגדים, שחלקם היו שותפים למהומות שהתרחשו ואף ליבו אותן, טוענים כי צעדים אלו מהווים פגיעה בזכויות הבסיסיות של המהגרים, ומובילים להגברת הניכור והבדלנות. הם מזהירים כי גישה זו עלולה להוביל לעלייה בקונפליקטים חברתיים, להקצנה פוליטית ולפגיעה באמון הציבור במוסדות הדמוקרטיים.

מנגד, התומכים במדיניות הסנקציות טוענים כי היא חיונית לשמירה על הסדר החברתי והכלכלי באירופה. לטענתם, ללא מדיניות ברורה, היבשת עלולה לאבד את זהותה ההיסטורית ולסבול מקריסת מערכות הרווחה.

אירופה ניצבת בפני אתגר מורכב: מצד אחד, היא מחויבת לערכים של זכויות אדם, דמוקרטיה וחופש, ומצד שני, היא מתמודדת עם טרור ופשיעה של מהגרים הממררים את חייהם של האזרחים ויוצרים שינוי דמוגרפי ותרבותי הצובר תאוצה.

יותר ויותר אזרחים חוששים, ודורשים מהמשטרה טיפול חסר פשרות במהגרים הבריונים שהביאו לאירופה תרבות זרה. המשטרה אומנם החלה לנהוג ביד קשה ונעשים מעצרים רבים, אבל ספק אם מדינות מסוימות לא איחרו את הרכבת וספק אם תוכלנה לטפל באותם קיצונים בעלי אידיאולוגיה שטנית.

החשש הגדול כעת הוא שאם המשטרה לא תצליח לרסן את הפורעים, יעשו זאת האזרחים שנפשם נקעה מהאלימות ומהפשיעה שהמהגרים הביאו איתם. הדרך לשלב בין שתי הדרישות הללו – דמוקרטיה וביטחון – תהיה אחד המבחנים המשמעותיים שיקבעו את עתידה של היבשת בשנים הקרובות.

הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, קונסול כבוד בישראל של נאורו, סגן דיקאן הסגל הקונסולרי, נשיא אגודת תקשורת הרדיו הישראלית וסגן נשיא מועדון השגרירים בישראל.

שתף