ישראל היא קו החזית של המערב מול עליית האסלאם הקיצוני. אירופה חווה גל אנטישמיות שלא נראה מאז שנות ה־30, וגם בארה"ב, שעדיין מתפקדת כמנהיגת המחנה המערבי, מתגלה קרע עמוק. דוד בן בסט
מאז 7 באוקטובר הפכה ישראל, בעיני רבים, לא רק למדינה מבודדת במזרח התיכון הנלחמת על קיומה, אלא גם לקו החזית של המערב מול עליית האסלאם הקיצוני. המלחמה בעזה, ההתמודדות עם חיזבאללה בצפון והאיום האיראני, כולם משתלבים במערכה עולמית רחבה על עצם דמותה של הציוויליזציה המערבית.
בעוד חלק מהמדינות באירופה עדיין מתקשות להגדיר את האויב ולקרוא לו בשמו, בישראל אין ספק שמדובר במאבק קיומי בין תרבות דמוקרטית־ליברלית לבין אידיאולוגיה טוטליטרית ואלימה. כאשר חמאס פתח במתקפת הטרור הרצחנית, רבים במערב נטו לראות בכך עוד התלקחות מקומית בסכסוך הישראלי־פלסטיני.
המציאות היא כמובן מורכבת יותר. מאחורי חמאס עומדת איראן, ומאחוריה סין ורוסיה – המנצלות כל מוקד בעירה כדי להחליש את ארה"ב ואת בעלות בריתה. עזה איננה רק רצועת חוף שבה שולט ארגון טרור, היא זירת מבחן גלובלית.
כל רקטה ששוגרה אל תל אביב וכל סרטון הסתה שהופץ ברשתות החברתיות נועדו לא רק לפגוע בישראל, אלא גם לערער את יציבותו של העולם החופשי כולו. מי שחושב שעימות זה יישאר בין הים לירדן, מתעלם מן ההיסטוריה. האידיאולוגיה האסלאמית הקיצונית רואה עצמה כבשורה למוסלמים, בעיקר לקיצונים שבהם, ולא רק כמאבק מקומי.
אירופה חווה גל אנטישמיות שלא נראה מאז שנות ה־30. ברחובות פריז, ברלין ולונדון נשמעות קריאות "אינתיפאדה עולמית", ובקמפוסים באוניברסיטאות עילית כמו אוקספורד והרווארד מונפים דגלי חמאס. התופעה הזו איננה מקרית. ההגירה המוסלמית ההמונית בעשורים האחרונים, לצד חולשתה התרבותית של אירופה, יצרו מצע נוח להתפשטות אידיאולוגיות אנטי־מערביות. במובן זה, ישראל משמשת כמעין מראה לאירופה כולה, כשהיא חושפת את חולשותיה.
גם בארה"ב, שעדיין מתפקדת כמנהיגת המחנה המערבי, מתגלה קרע עמוק. מצד אחד, הממשל מספק לישראל סיוע צבאי, מודיעיני ודיפלומטי. מצד שני, ברחובות ובקמפוסים האמריקאיים נשמעות קריאות להפסקת התמיכה בישראל, לעיתים תוך הזדהות גלויה עם חמאס. הקרע הזה משקף מאבק רחב יותר.
האם אמריקה תמשיך להוביל את העולם החופשי ולהגן על ערכי הדמוקרטיה, או שתיסוג ותותיר את השטח לרוסיה, סין ואיראן? במובן זה, ישראל משמשת גם כמבחן עבור ארה"ב עצמה – עד כמה היא מסוגלת לעמוד לצד בעלת בריתה במזרח התיכון, גם כשהמחיר הוא פוליטי־פנימי.
בעוד המערב מתלבט, ישראל נלחמת על עצם קיומה. המלחמה הזו מזכירה לכולם כי מול אידיאולוגיות טוטליטריות אין אפשרות לפשרה אמיתית. בדיוק כפי שהמערב נאלץ לעמוד מול הנאציזם והקומוניזם, כך עליו לעמוד היום מול האסלאם הקיצוני.
מערכת הביטחון, החברה האזרחית וצה"ל מהווים כיום את "קו הבלימה" הראשון של המערב. ישראל סופגת את המכות הראשונות, אך בכך היא מגינה גם על אירופה ואפילו על אמריקה. מי שמטיל ספק בכך, צריך לשאול את עצמו מה יקרה אם ישראל תובס? איזה מסר יעבור לכל ארגון טרור, לכל מדינה אסלאמית קיצונית, ולכל מנהיג פופוליסטי אנטי־מערבי?
האנלוגיות להיסטוריה ברורות. בשנות ה־30 רבים במערב ביקשו "להבין" את היטלר, להיכנע לדרישותיו ולתת לו שטחים בתקווה שזה יביא שלום. התוצאה הייתה מלחמת העולם השנייה. גם מול ברית המועצות היו מי שחשבו שאפשר "לחיות יחד" תחת סיסמאות של דו־קיום, עד שהמציאות הוכיחה אחרת.
כך גם היום. מי שחושב שחמאס, חיזבאללה או איראן מחפשים "פתרון שתי מדינות" או "פשרה מדינית", מתעלם מאידיאולוגיה שמכריזה בגלוי על השמדת ישראל ועל כיבוש המערב כולו.
ישראל, בהיותה בחזית, מזכירה למערב את מה שהוא עצמו שכח: ערכים אינם מוגנים על ידי מילים בלבד, אלא על ידי עמידה נחושה ונכונות לשלם מחיר.
המשימה הגדולה ביותר כעת איננה רק צבאית, אלא גם תודעתית. ישראל נדרשת להסביר שוב ושוב את מה שאמור להיות מובן מאליו: היא מגינה על עצמה מול טרור רצחני. אולם במקביל, היא גם מגינה על העולם החופשי כולו. כדי שהמאבק הזה יצליח, נחוצה סולידריות עמוקה יותר בין ישראל לבין מדינות המערב. לא רק משלוחי נשק וסיוע מדיני, אלא גם הכרה בכך שהמאבק של ישראל הוא מאבק על עתיד אירופה ואמריקה. אם ישראל תובס – ייפתח פתח למתקפות נוספות בלונדון, פריז וניו יורק.
המלחמה הנוכחית ממקמת את ישראל לא כפריפריה גיאוגרפית, אלא כלב ליבו של העימות בין תרבויות. קו החזית איננו רק גדר הגבול עם עזה או מוצב כלשהו בגליל – הוא משתרע עד בריסל, וושינגטון ולוס אנג'לס. ישראל היא המדינה הקטנה שנמצאת בקו הראשון, אך הקרב הזה הוא של כולנו. העולם המערבי ניצב בפני הכרעה: להכיר בכך שישראל היא תעלת ההגנה שלו, או להמשיך להשלות את עצמו עד שהאש תגיע לפתחו.
הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, קונסול כבוד, סגן דיקאן הסגל הקונסולרי, נשיא אגודת תקשורת הרדיו של ישראל, בעבר כתב NBC
בפרק ה-12 של "קשר פתוח" אנחנו מארחים את יורם רוטבך, 4Z1YR יו"ר אגודת תקשורת הרדיו הישראלית ודמות מרכזית בהתפתחות הרדיו הדיגיטלי בישראל.
בשיחה אנחנו חוזרים לדרך שלו אל חובבות הרדיו, ומדברים על החיבור בין רדיו, מחשבים, רשתות וטכנולוגיה.
אנחנו נכנסים לעולם ה-DMR, להקמת התשתיות והשרתים בישראל, ולחיבור בין ממסרים מקומיים לרשת עולמית של חובבי רדיו.
מעבר לטכנולוגיה, אנחנו מדברים גם על האגודה, הקהילה, האתגרים של חובבות הרדיו בעידן המודרני, והחשיבות של הכנסת דור חדש לתחביב.
פרק על החיבור בין רדיו מסורתי לעולם דיגיטלי, ועל האנשים שבונים את התשתית שמחברת ביניהם.
קשר פתוח | הפודקאסט של חובבי הרדיו בישראל
בפרק ה-11 של "קשר פתוח" אנחנו מארחים את צביקה סגל, 4Z1ZV חובב רדיו שמחבר בין טכנולוגיה, יצירה, שטח וקהילה.
צביקה מספר על הדרך שלו לעולם חובבות הרדיו ועל מה שממשיך לרתק אותו בתחביב גם בעידן האינטרנט והסלולר: היכולת לבנות, להתנסות ולחבר בין רדיו, מחשבים ותוכנה, ואז ללחוץ על ה-PTT ולגלות מי יענה מהצד השני.
בשיחה אנחנו נוגעים בחובבות הרדיו המודרנית, בתקשורת דיגיטלית, בלוויינים, בהפעלות מהשטח ובחוויה של ליצור קשרים בארץ ובעולם באמצעות מערכת שבנית והקמת בעצמך.
אבל מעבר לטכנולוגיה, זהו גם פרק על הסקרנות שמניעה חובבי רדיו, על הרצון ללמוד ולנסות דברים חדשים, ועל הקהילה שנבנית סביב התחביב.
מפיק: בני לחובר 4X5LB
מנחה: טומי קוויט 4X5TQ
טכנאי שידור ועורך: יורי שיבנוב
תחקירן: אופיר פרי
הוקלט באולפני רדיוס 100FM
קשר פתוח | הפודקאסט של חובבי הרדיו בישראל
בפרק העשירי של "קשר פתוח" אנחנו מארחים את רון יציב,4X1IG מהדמויות הוותיקות והמוכרות בחובבות
הרדיו בישראל.
בשיחה עם רון אנחנו חוזרים לדרך שבה התחיל בעולם הרדיו, ומדברים על השנים הרבות של פעילות בארץ ובעולם,
על הקשר בין קהילת חובבי הרדיו בישראל לקהילה הבינלאומית, ועל המקום החשוב של חובבות הרדיו דווקא ברגעים
שבהם מערכות התקשורת הרגילות כבר לא מובנות מאליהן.
דרך הניסיון האישי שלו אנחנו נוגעים גם בתקשורת בשעת חירום, בעבודה מול ה-IARU, בחשיבות של ידע, תרגול
ומוכנות, ובעיקר בשאלה מה הופך את חובבות הרדיו להרבה יותר מעוד תחביב טכני.
פרק על רדיו, אנשים, אחריות וקהילה, עם אדם שחי את העולם הזה כבר עשרות שנים.
קשר פתוח | הפודקאסט של חובבי הרדיו בישראל
