התקשורת והציבור נוטים לייחס לסקרים משקל מכריע, כמעט נבואי. אך המציאות המורכבת והדינמית מוכיחה שוב ושוב כי הקלפי חזקה מהסקר. דוד בן בסט
מערכות הבחירות בישראל בעשור האחרון חשפו פעם אחר פעם את הפער שבין תחזיות הסקרים ובין תוצאות האמת. אין מדובר בכשל נקודתי או בטעות סטטיסטית, אלא בתופעה חוזרת, עקבית, המעוררת שאלות עמוקות על אמינותם של כלי המדידה הפוליטיים ועל יכולתם לשקף את הלך הרוח האמיתי בציבור הישראלי.
בבחירות 2015, כשהתמודדו בנימין נתניהו ויצחק הרצוג, הצביעו מרבית הסקרים על מרוץ צמוד, ואף העניקו לעיתים יתרון קל למחנה הציוני. אולם ביום הבחירות התמונה השתנתה באופן דרמטי: הליכוד זכתה ל־30 מנדטים מול 24 בלבד למחנה הציוני. לא מדובר רק בהכרעה, אלא בפער ברור.
גם בבחירות אפריל 2019, כשבני גנץ התמודד מול נתניהו, חזו הסקרים שוויון או יתרון קל לכחול לבן. בפועל אכן נרשם שוויון במנדטים – 35 – אך לגוש הימין היה יתרון פוליטי ברור. למרות זאת, נתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה, והמערכת הפוליטית נקלעה למבוי סתום שהוביל לבחירות חוזרות. כאן הסקרים לא טעו במספרים, אך כשלו בהבנת המשמעות הפוליטית. בסיבוב השני, בבחירות ספטמבר 2019, חזו הסקרים יתרון קל לכחול לבן. התוצאה בפועל הייתה 33 מנדטים לכחול לבן מול 32 לליכוד. שוב, הדיוק המספרי היה סביר, אך התוצאה לא הובילה להכרעה.
בבחירות מרץ 2020 הסקרים הצביעו על יתרון לליכוד, אך לא העניקו לגוש הימין רוב ברור. בפועל, הליכוד השיגה 36 מנדטים, תוצאה מרשימה, המעידה שוב על תת־הערכה של כוחה. גם כאן, ההכרעה לא הייתה מיידית, ורק לאחר תהליך פוליטי מורכב הוקמה ממשלת אחדות. הדוגמה הבולטת ביותר לפער בין הסקרים למציאות התרחשה בבחירות 2022. מרבית הסקרים הצביעו על תיקו או על יתרון קל לגוש נתניהו. אך ביום הבחירות התקבלה תוצאה חד־משמעית: 64 מנדטים לגוש הימין.
מה עומד מאחורי הפערים? התשובה מורכבת. חלקה נעוץ בשיטות הדגימה ובקושי להגיע לאוכלוסיות מסוימות, ובתופעת "המצביע השקט" – אזרחים שאינם משתפים פעולה עם סוקרים, ומצביעים לעיתים בניגוד לפרשנות בתקשורת. חלק אחר קשור להשפעת הקמפיינים בימים שלפני הבחירות, ליכולת להניע מצביעים, ולתחושת הדחיפות המתעוררת סמוך לקלפי. מעבר לכל אלה, יש לקח עמוק יותר: הסקרים הם כלי מוגבל. הם מצליחים לשקף מגמות, אך מתקשים לחזות הכרעות. לא תמיד הם מצליחים לזהות את הדינמיקה ואת השינויים בהצבעה לאורך זמן.
התקשורת והציבור נוטים לעיתים לייחס לסקרים משקל מכריע, כמעט נבואי. אך המציאות המורכבת והדינמית מוכיחה שוב ושוב כי הקלפי חזקה מהסקר. ייתכן שהגיע הזמן להתייחס לסקרים בזהירות רבה יותר: לא כאל אמת מוחלטת, אלא כאל כלי אחד מני רבים, שיש לפרשו בהקשר רחב, ביקורתי ומפוכח.
הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, קונסול כבוד וסגן דיקן הסגל הקונסולרי, נשיא אגודת תקשורת הרדיו הישראלית
יורם מוקדי מראיין את לילך סיגן, חוקרת תקשורת אונ' בר אילן, עיתונאית וסופרת; עו"ד אמיר שושני, טייס חיל האוויר לשעבר, מורה דרך בשעות הפנאי וחובב היסטוריה נלהב; נדבר גם עם שחר דיין, מנכ"ל אנימלס; דני רובס, זמר ומוסיקאי; ד"ר ג'סי ויינברג, חוקר בתכנית ארצות הברית וישראל בזירה הגלובלית ב-INSS; עו"ד יפית מישורי סבג, יועצת סביבה ואקלים לרשויות מקומיות בחברת DHV MED; שמעון גרשון, מנכ"ל ומייסד "ערבויות ישיר", כדורגלן עבר, מוסיקאי.
בפרק זה של הפודקאסט "לתפוס את הפטנט", ד"ר אתי לוצאטו ועו"ד תמר לוצאטו מארחות את אור נדב ארגוב, ראש תחום שותפויות אסטרטגיות ואימפקט במרגלית סטארט־אפ סיטי וב־GAIA Partners,
ואת ד"ר נועם יוסף, מנכ"ל גאיה פרטנרס – מרכז חדשנות הפועל לקידום סטארטאפים, יזמים ומשקיעים בתחומי האקלים, האגריפוד והקיימות.
בפרק הם מספרים על חזונו של אראל מרגלית, ומסבירים מה הופך את צפון המדינה לאטרקטיבי עבור יזמים,
ומהם העוגנים המשמעותיים – כמו הקיבוצים, התעשייה והפיכתה של תל־חי לאוניברסיטה – שמאפשרים ליצור אקוסיסטם מתפקד וחזק המבוסס על חיבורים סינרגטיים.
בנוסף, נדבר על ההשפעה של המלחמה על היזמים בגליל ובגולן, ונבין מה הקשר המפתיע בין אמנות לחדשנות וכיצד תפיסה הוליסטית מסייעת לבניית חברות.
עוד בפרק: נכיר את קהילת הנשים היזמיות Galiladies ונדון בשאלה מדוע הצפון, בדומה לטקסס, מסתמן בתור העתיד של מדינת ישראל. האזינו לפרק מלא השראה, תשוקה לגליל וחזון לעתיד טוב יותר.
היועץ הפוליטי לשעבר של ראש הממשלה נתניהו, עומרי אקוניס מסביר למה החליט להתמודד בפריימריז לרשימת הליכוד לכנסת הבאה , מה דעתו על התנהלות בית המשפט העליון בשנים האחרונות ואיך הוא מרגיש כלוחם ב"כוח מאה", בעקבות פרשת שדה תימן
