סוף לסבלנות: המשבר המדיני שישלח את ממשלת ספרד לפח האשפה של ההיסטוריה

אובדן הערכים של ספרד ושל העומד בראשה מציב תמרור אזהרה בולט, ואף מאיים על היציבות האזורית והעולמית. דוד בן בסט

בשנים האחרונות מחריפה והולכת מגמה מדאיגה בזירה האירופית – מגמה של דה־לגיטימציה שיטתית כלפי מדינת ישראל. בראש החץ של מגמה זו ניצבת ממשלת ספרד בהנהגת פדרו סאנצ'ס – אשר אימצה קו עוין, חד־צדדי ומסית כלפי ישראל וחיילי צה"ל. במקום להוות קול מאוזן ואחראי באירופה, בחרה ספרד להידרדר לשיח קיצוני, המאפיין יותר את השוליים הרדיקליים מאשר מדינה מערבית ודמוקרטית.

אין מדובר בביקורת לגיטימית – ביקורת היא חלק בלתי נפרד מכל שיח דמוקרטי – אלא בהאשמות חמורות, בלתי מבוססות ומסוכנות. כינוי חיילי צה"ל "רוצחים" והצגת ישראל כ"מדינת אפרטהייד" אינם רק עיוות של המציאות, אלא גם חזרה מסוכנת על דפוסים היסטוריים של דה־הומניזציה. מדובר בשפה שמטרתה להוקיע ולהסית.

הדבר חמור שבעתיים כאשר בוחנים את השתיקה הרועמת של ממשלת ספרד מול זוועות הטרור. מאז אירועי 7 באוקטובר, שבהם ביצעו מחבלי חמאס טבח ברברי באזרחים חפים מפשע – נשים, ילדים וקשישים – לא נשמע גינוי ברור, חד ובלתי מתפשר מצד מדריד. הבחירה של ממשלת סאנצ'ס להימנע מהעמדה הברורה המתבקשת מכל מדינה נאורה, לנוכח מעשי הרצח, האונס והחטיפה שביצעו אנשי הנוח'בה, היא דו־פרצופיות מוסרית.

הפער הזה, בין האשמות חסרות רסן כלפי ישראל לבין שתיקה כמעט מוחלטת מול טרור רצחני, חושף לא רק צביעות, אלא גם כשל מוסרי עמוק. מדינה שמבקשת להוביל ערכים של זכויות אדם אינה יכולה להרשות לעצמה לבחור מתי לגנות טרור ומתי להעלים עין.

ההתנהלות הזו הגיעה לשפל מוסרי נוסף באירוע המזעזע בספרד, שבו נשרפה בובה בדמותו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. מדובר במיצג אנטישמי מובהק, המעורר זיכרונות אפלים מהעבר האירופי. העובדה שממשלת ספרד לא מצאה לנכון לגנות באופן מיידי וחד־משמעי את האירוע, אינה אלא כשל ערכי.

בהנחיית ראש הממשלה נתניהו ושר החוץ גדעון סער זומן הממונה על שגרירות ספרד בישראל לשיחת נזיפה רשמית על ידי מנכ"ל משרד החוץ עדן בר־טל, ובשיחה הובהר כי מדובר בתוצר ישיר של הסתה שיטתית מצד ממשלת ספרד. גם נשיא המדינה יצחק הרצוג התייחס להתבטאויות השערורייתיות שמפזר סאנצ'ס, והבהיר כי "דבריו צבועים ושקריים".

כאשר הנהגה פוליטית משתמשת בשפה קיצונית ומאשימה, אין להתפלא שהשיח הציבורי מתדרדר למופעים של שנאה גלויה. באחד מערוצי הטלוויזיה הספרדית הגדילו לעשות – דמותו של נתניהו הוקרנה ברקע, כאשר שדרני הטלוויזיה עיוו את פניהם תוך הפניית אצבע משולשת כלפי ישראל והעומד בראשה.

אירופה לאן?

ממשלת סאנצ'ס פועלת גם בזירה הבינלאומית נגד ישראל, תוך ניסיון לקדם סנקציות במסגרת האיחוד האירופי. בכך היא חותרת תחת העקרונות של שיתוף פעולה מערבי, ומציבה את עצמה לצד מדינות רדיקליות שאינן חולקות את ערכי הדמוקרטיה והחירות. לא בכדי מוזכרת ספרד בשורה אחת עם מדינות כמו ונצואלה ואיראן – מדינה שממשלת ספרד אף מבקשת לחדש עימה את יחסיה הדיפלומטיים.

האבסורד מגיע לשיאו כאשר ספרד מגנה את ישראל על מאמציה לבלום את האיום של איראן הפועלת באופן עקבי להשגת נשק גרעיני. בכך ספרד אינה מאיימת רק על ישראל, אלא על היציבות האזורית והעולמית כולה. נשק כזה עלול להגיע לידי ארגוני טרור או לשמש ככלי סחיטה נגד מדינות אירופה עצמן. במציאות זו, המאבק של ישראל אינו רק מוצדק, הוא חיוני.

העמדה הספרדית, אם כן, אינה רק אנטי־ישראלית, היא גולשת עד כדי אנטישמיות. ספרד מעדיפה להתמקד בגינוי המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון. ובכך למעשה מיישרת קו עם תפיסות של שמאל רדיקלי, המעדיף נרטיבים אידיאולוגיים על פני עובדות.

החלטתם של ראש הממשלה נתניהו ושר החוץ סער למנוע את השתתפות ספרד במרכז התיאום האזרחי־צבאי (CMCC) בקריית גת, היא תגובה מתבקשת. מדינה שמפגינה עוינות כה בוטה אינה יכולה לשמש כגורם מתווך או מועיל בתהליכים מדיניים רגישים. אמון הוא תנאי בסיסי לכל שיתוף פעולה, וספרד, בהתנהלותה, פגעה בו פגיעה קשה.

בסופו של דבר, השאלה נוגעת לא רק ליחסי ישראל־ספרד, אלא לדרכה של אירופה כולה. האם תבחר היבשת להיאחז בערכים של אמת, אחריות ומוסר, או שתמשיך להיגרר אחרי קולות קיצוניים, עיוורים למציאות? ספרד של סאנצ'ס מציבה תמרור אזהרה ברור. השאלה היא אם העם הספרדי יוקיע את דרכו של סאנצ'ס וישלח את ממשלתו לפח האשפה של ההיסטוריה.

הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, קונסול כבוד וסגן דיקאן הסגל הקונסולרי, נשיא אגודת תקשורת הרדיו הישראלית, ולשעבר קשב גלי צה"ל וכתב ברשת הטלוויזיה NBC

שתף