אזהרה לקטארים: למרות כישלון התקיפה – המסר לדוחה עבר

אין התיישנות על דם יהודים, כשהמערכה הקשה למיטוט חמאס וחיסול ראשיו משקפת הבנה שבמזה"ת לא מנצחים בהסכמות ריקות – אלא בנחישות, בהרתעה ובעוצמה. דוד בן בסט

במשך שנים התנהלו בכירי חמאס בקטאר כאילו הם חסינים. מלונות הפאר בדוחה שימשו להם בסיס פעולה. משם ניהלו את המערכה מול ישראל, תיאמו מימון, רכשו נשק ועסקו בפיקוד מרחוק על הטרור. הממשל הקטארי העניק להם מטרייה פוליטית וכלכלית, בעוד הם נהנו מחסות בינלאומית ומהרגשת ביטחון מוחלטת.ישראל ידעה היכן מתגוררים בכירי חמאס.

אלא שהמציאות המדינית והביטחונית הפכה כל פעולה בקטאר לבלתי אפשרית. וושינגטון ראתה בדוחה שותפה אסטרטגית, בין היתר כי שם שוכן הבסיס האמריקאי הגדול ביותר במזרח התיכון – אל־עודייד. לכן כל ניסיון ישראלי לפעול על אדמת קטאר נתקל בעבר בחומת התנגדות אמריקאית.

בשל המבוי הסתום במו"מ עם חמאס, החליטה ישראל להסיר את הכפפות ולפעול גם בקטאר. הניסיון לחיסול ראשי הטרור, גם אם נכשל, הוא אזהרה לקטארים. במשך שנים השקיעה דוחה הון עתק בביסוס מעמדה כמתווכת בינלאומית, במיוחד בסוגיית שחרור החטופים, אך המציאות טפחה על פניה. לא מתווכת ולא הוגנת, אלא מארחת ומממנת ארגון טרור. ישראל לא תיתן יותר חסינות, גם אם המשמעות היא פעולה באדמה שעליה יושבת נוכחות אמריקאית.

כדאי להקשיב למה שאומר ד"ר אודי לוי, לשעבר ראש אגף הלוחמה הכלכלית במוסד, שעסק בלוחמה הכלכלית בטרור. במהלך הכנס הבינלאומי השנתי של המכון למדיניות נגד טרור ICT באוניברסיטת רייכמן, הזהיר לוי: "קטאר כבשה את המערב ובונה תשתית לשחזור האימפריה האסלאמית".

ד"ר לוי דיבר על מעורבותה של קטאר ברשתות השפעה ובמימון ארגונים, וקרא לגיבוש אסטרטגיה מערבית מחודשת. "כיבוש אינו דווקא השתלטות על שטחים", הבהיר, "כיבוש הוא גם היכולת שלך לשתק את תהליכי קבלת ההחלטות של האויב, וזה בדיוק מה שקטאר מצליחה לעשות. אבל במקביל קטאר בנתה, בונה ותבנה כל תשתית שיש בה כדי לשנות את המערב תרבותית, חברתית וכלכלית, בדרך למימוש דוקטרינת האחים המוסלמים של החזרת האימפריה האסלאמית.

"קטאר מפעילה רשת תעמולה חובקת עולם שחדרה לכל בית ברחבי הגלובוס. הם שיחדו כל מנהיג וכל גורם שיכול לסייע להם בקידום האינטרסים שלהם. במקביל הם הפעילו כל זרוע אפשרית לפיגועי טרור, לערעור משטרים ולהפצת אסלאם רדיקלי שיש לו תכלית אחת – פגיעה במערב".

המסר לטרוריסטים ברור: בני מוות אתם, עד האחרון שבכם. כל חיסול הוא לא רק פעולה פיזית, אלא גם מכה תודעתית. מנהיגי חמאס ששרדו למדו בדרך הקשה שאין עוד מקום בטוח. לא בדמשק, לא בביירות, וגם לא בדוחה. מעתה הם יחיו בחרדה מתמדת, יתחלפו בזהויות, ישנו מסלולי נסיעה ויחפשו מסתור. כל יום נוסף בחייהם הוא גזר דין מוות בהמתנה. המסר הזה נטוע עמוק במסורת הביטחונית של ישראל. המוסד, השב"כ וצה"ל פעלו כך כלפי מבצעי טבח הספורטאים במינכן בשנות ה־70, כלפי מחוללי הטרור באינתיפאדות, וכעת גם כלפי הנהגת חמאס. אין התיישנות על דם יהודים!

במהלך השנה וחצי האחרונות, נשמעות שוב ושוב קריאות מצד גורמים בישראל, בעיקר מקרב הצד השמאלי של המפה הפוליטית, "לסיים את המלחמה בכל תנאי". הקריאה נשמעת כקול של תבונה, עטופה בסיסמאות על אחריות, ריסון ושמירת חיי אדם. אולם מאחורי הקול הזה מסתתרת סכנה אמיתית: ניסיון להפוך את החולשה לאידיאולוגיה ואת הכניעה לאסטרטגיה. במזרח התיכון, המציאות מתרגמת את החולשה כהזמנה לחיסול, והוויתור נתפס לא כנדיבות, אלא כבריחה.

לא לאסטרטגיית כניעה

לאלה שהספיקו כבר לשכוח, נזכיר כי אילו מדינת ישראל הייתה נכנעת ללחץ הבינלאומי והפנימי, ומסיימת את המלחמה לפני יותר משנה, כפי שדרשו פוליטיקאים, קצינים בכירים ועיתונאים – יחיא סנוואר היה עדיין חי ובועט, חמאס היה ממשיך לשלוט ברצועת עזה ביד רמה, ושלטון הטרור לא רק שלא היה מתערער, אלא מתחזק.

בעזה היו ממשיכים לפעול מנגנוני החינוך וההסתה, המייצרים דור נוסף של מחבלים ומחדירים רעל אידיאולוגי לכל שכבות הגיל. אלפי רוצחי הנוח'בה היו יושבים היום על גדרות עוטף עזה, מתאמנים וממתינים לפקודה לבצע חדירה נוספת ליישובים, אולי גדולה ורצחנית מזו שחווינו ב־7 באוקטובר.

בצפון, חסן נסראללה עדיין היה יושב על כיסאו, בריא ושלם, יחד עם צמרת חיזבאללה. עשרות אלפי רקטות היו ממשיכות להיות מכוונות אל ערי הצפון והמרכז, כשהן משודרגות ובטווחים ארוכים יותר. אלפי מחבלי רדואן היו מתארגנים על גדר הגבול, מצוידים בניסיון קרבי וממתינים לפקודה לפרוץ לגליל.בסוריה, על גבול רמת הגולן, היו ממשיכות לפעול המיליציות הפרו־איראניות המקבלות חיזוק מטהרן, ממתינות לשעת כושר להכות בישראל.

איראן הייתה ממשיכה במסלול הגרעיני שלה כמעט באין מפריע. לא היה דבר שמרתיע את האייתוללות מלהמשיך בפיתוח פצצת אטום. איום גרעיני ישיר על ישראל היה הופך למציאות קרובה הרבה יותר. החות'ים בתימן, שלוחי איראן, היו מגיעים לשיא כוחם, מצוידים במאות טילים בליסטיים ארוכי טווח מתוצרת איראנית, ומשגרים אותם לעבר נתיבי השיט בים האדום ולעבר ישראל עצמה.במזרח התיכון יש אמת אחת ברורה: מי שנתפס כחלש, נטרף.

כוח הוא השפה היחידה שמבינים אויבינו. כל ויתור נתפס ככניעה, כל ניסיון להראות "ריסון" מתפרש כהוכחה לכך שניתן ללחוץ עוד. מול חמאס, חיזבאללה, איראן ושלוחיה, אין מקום לאסטרטגיה של כניעה. האויב אינו מחפש פשרה ואינו מתעניין בהסדרים מדיניים. מטרתו אחת – השמדת מדינת ישראל.

צה"ל ושירותי המודיעין פעלו במבצע מורכב כדי לחסל את צמרת ההנהגה בעזה ומחוצה לה. המבצע אולי לא השיג את יעדו, ולא סייע לקדם את המו"מ לשחרור חטופינו, אבל שלח מסר ברור: אין עוד מקום בעולם שבו "ראשי הנחש" יוכלו להמשיך להסתתר, בין שמתחת לאדמה ובין שבארמונות פאר. הפעילות הצבאית נועדה להבהיר לכל אויבי ישראל כי המלחמה הזו לא תסתיים עד שראשי ארגוני הטרור יחוסלו. מחבלי חמאס יודעים שהם חיים על זמן שאול.

בנקודת הזמן הזו ניצבת ישראל בפני הכרעה היסטורית. לא בין שלום למלחמה, שכן השלום אינו על השולחן מבחינת אויבינו, אלא בין עמידה נחושה לבין כניעה. מי שמדבר על "הפסקת אש בכל מחיר", מתעלם מהמחיר האמיתי: חזרה למציאות של איום מתמיד, גבולות מופרים וטרור בלתי נגמר. דווקא ברגעים כאלה נבחנת המנהיגות, שאינה נמדדת ביכולת לקצור מחמאות מיידיות, אלא ביכולת להביט אל עבר דור העתיד של מדינת ישראל. מה נרצה להשאיר לילדינו?

מציאות של הרתעה וביטחון, או מציאות של חולשה, פחד וכניעה? כאן חשוב להבהיר כי המלחמה איננה מטרה בפני עצמה, היא אמצעי להבטיח את קיומה של ישראל כמדינה חזקה וריבונית שתשיג את אויביה באשר הם.

עדיין מתבצעות פעולות נועזות נגד הנהגת חמאס בעזה, פעולות שמטרתן להבהיר כי ישראל לא תשלים עם קיומם של אלה המאיימים עליה. המרדף המאומץ אחרי ראשי חמאס משקף את הבנת האמת הפשוטה: במזרח התיכון לא מנצחים בהסכמות ריקות, אלא בנחישות, בהרתעה ובעוצמה.

הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, קונסול כבוד בישראל של נאורו, סגן דקאן הסגל הקונסולרי וסגן נשיא מועדון השגרירים בישראל.

שתף