ההיסטוריה תשפוט את אירלנד, שבוחרת להעלים עין מטבח יהודים, להחריש מול אונס ורצח, להעניק לגיטימציה לטרוריסטים – ולדבוק בהאשמת הקורבן. דוד בן בסט
גם אחרי הטבח הגדול ביותר של יהודים מאז השואה, נראה שיש באירופה מדינות שעדיין מתעקשות להישאר בצד הלא נכון של ההיסטוריה. אחת מהן היא אירלנד.
בעוד האסלאם הקיצוני צובר עוד ועוד כוח, בוחר ראש ממשלת אירלנד מיהאל מרטין להשתמש בנאומיו כדי לבקר את ישראל ולהתעלם כמעט לחלוטין מהטבח הנורא שביצעו מפלצות אדם בישראלים, שכל פשעם היה יהדותם.
במקום להזכיר את הנרצחים, את הילדים, הנשים שנאנסו והזקנים שנשחטו באכזריות, בחרו ראש הממשלה ושר החוץ של המדינה להצטרף לקו האירי המסורתי של גינוי ישראל, כאילו לא התרחש אירוע שזעזע את העולם כולו.
ההתייחסות של מרטין למלחמה בעזה כללה אמפתיה ל"עם הפלסטיני", ללא מילה אחת על פשעי המלחמה שביצעו מחבלי חמאס באזרחי ישראל.
נאומיהם של הבכירים האירים מהווים אות קלון על אירלנד והמשכה של מדיניות עוינת ארוכת שנים. זה לא הפתיע את מי שעוקב אחר דפוסי ההתנהגות של דבלין בעשורים האחרונים. אירלנד הפכה מזמן לאחת הבמות הבינלאומיות המרכזיות של הדה-לגיטימציה נגד ישראל.
ראשי הממשלה ושרי החוץ האירים הובילו לאורך השנים מהלכים לקידום סנקציות נגד מתנחלים ביהודה ושומרון. בכך הם מצטרפים לדרום אפריקה בעתירה לבית הדין הבינלאומי בהאג.
זו אותה דרום אפריקה שמשמשת כזרוע המשפטית של ארגון הטרור חמאס. אירלנד הופכת לשותפה ישירה למהלכים אנטישמיים שמטרתם להכתים את ישראל כפושעת מלחמה, בזמן שהיא מגינה על אזרחיה.
גם בפרלמנט האירי ניתן למצוא דפוס חוזר של גינויים לישראל. פעמים רבות נרשמו שם קריאות להחרמת מוצרים ישראליים, לניתוק היחסים הדיפלומטיים, ואפילו להכרה במדינה פלסטינית באופן חד-צדדי.
הצעות חוק מסוג זה זוכות באירלנד לתמיכה רחבה מצד מפלגות השמאל והמרכז-שמאל המשמרות את המורשת האנטי-קולוניאלית של המדינה, אך מסרבות לראות שדווקא ישראל היא הקורבן של הטרור החמאסי הברברי.
בקרב חלקים נרחבים באירלנד, במיוחד באקדמיה ובתקשורת, קיימת נטייה להקביל את הסכסוך הישראלי-פלסטיני לעימותים ההיסטוריים בצפון אירלנד. זו השוואה חסרת שחר, מסוכנת ומטעה.
המאבק בצפון אירלנד היה מאבק בין שתי קהילות נוצריות על רקע לאומי וטריטוריאלי, שהסתיים בהסכם שלום מתמשך. בעזה מדובר בארגון אסלאמיסטי קיצוני, שמצהיר בגלוי על רצונו להשמיד עם שלם. ההשוואה הזו נועדה להעניק לגיטימציה מוסרית לטרור, ולהפוך את חמאס לתנועת התנגדות פוליטית.
במובן זה האירים נופלים קורבן לא רק לאידיאולוגיה אנטי-ישראלית, אלא גם לתעמולה מחושבת של גורמים אסלאמיים רדיקליים הפועלים באירופה. בעשרות אוניברסיטאות באירלנד מתקיימות מחאות נגד "האפרטהייד הישראלי", הפגנות אנטישמיות במסווה של "ביקורת לגיטימית" והצגת 7 באוקטובר כתגובה ל"כיבוש".
אירלנד, מדינה קטנה שהייתה פעם סמל של מאבק לחירות ולעצמאות, הפכה במידה רבה למדינה שמתקשה להכיר בזכותה של ישראל לאותם ערכים. במקום לגנות את הטרור, היא מהדהדת את נרטיב הקורבן הפלסטיני ומחזקת את המנגנונים הדיפלומטיים שמנסים לפגוע בלגיטימציה של ישראל בזירה הבינלאומית.
סלחנות מופלגת
הכאב היהודי, ההלם מהטבח, והשבי של ילדים ותינוקות פשוט לא נרשמים בתודעה האירית. תקשורת שמאלנית, כנסיות המעורבות בפוליטיקה, וארגוני זכויות אדם מוטים – כולם יחד יוצרים מציאות תודעתית שבה ישראל נתפסת כתוקפן תמידי.
אירלנד אינה מתבוננת עוד בעובדות, אלא בדימוי שנוצר מתוך אידיאולוגיה.האירוניה היא שאירלנד, שמטיפה לעולם כולו על מוסר ועל שלום, מגלה סלחנות כלפי ארגון שמבצע מעשי טבח, אונס והוצאות להורג.
מדינה שמקדשת את זכויות האדם מתעלמת מאונס של נשים יהודיות, מהשמדת יישובים שלמים ומחטיפת קשישים. ההיסטוריה האירית הייתה אמורה ללמד אותה שיעור על הצדקת מאבק לחיים ולחירות – אך היא בוחרת לעמוד לצד מי שמחריבים אותם.
אירלנד נוקטת מדיניות דו-פרצופית נגד ישראל. בעבר היא לחמה נגד האימפריה הבריטית, וכיום היא מנסה לכפר על טראומת העבר באמצעות סילוף גס ובאמצעות האשמתה של מדינה קטנה במזרח התיכון ב"אימפריאליזם". זו פוליטיקה של רגשי אשמה, לא של צדק.
אכן יש באירלנד גם קולות אחרים. עיתונאים, אנשי ציבור ואקדמאים שמבינים כי 7 באוקטובר שינה את המציאות, וכי חמאס איננו תנועת שחרור אלא זרוע של איראן.
קולות אלה נדחקים לשוליים, מושתקים בפומבי ומותקפים ברשתות החברתיות. אווירת הפחד הזאת מחלישה כל דיון ענייני והופכת את השיח האירי לשחור-לבן, שבו ישראל תמיד אשמה והפלסטינים תמיד קורבן.
ישראל איננה זקוקה לחסד מאיש, אך היא זכאית לצדק וליושר. כאשר מדינה מערבית כמו אירלנד מצטרפת למתקפה המדינית והמשפטית על ישראל, היא מחזקת את חמאס ומעודדת את המשך האלימות. זו לא רק בגידה בערכים המערביים – זו פגיעה ישירה במאבק העולמי נגד הטרור.
במקום להתייצב לצד הקורבנות, אירלנד מתייצבת לצד מבצעי הרצח. במקום לתבוע את שחרור החטופים, היא תובעת את הרשעת הקורבנות. במקום להגן על הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, היא מעדיפה את החיבוק החם של דיקטטורות אסלאמיסטיות.
ההיסטוריה תשפוט את אירלנד, מדינה שבוחרת להעלים עין מטבח יהודים, להחריש מול אונס ורצח, ולהעניק לגיטימציה לטרוריסטים בשם זכויות אדם. אירלנד איבדה את זכותה המוסרית להטיף לצדק. ישראל, מצידה, תמשיך להגן על אזרחיה, לפעול לפי הדין הבינלאומי, ולהחזיר את בניה מהשבי.
אירלנד יכולה לבחור אם להיות בצד הנכון של ההיסטוריה, או להישאר מדינה שמעדיפה את הנוחות והצביעות על פני האמת והצדק. הבחירה שלה תגדיר לא רק את יחסיה עם ישראל, אלא גם את מצפונה כמדינה מערבית המתיימרת להיות מוסרית.
הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, קונסול כבוד בישראל של נאורו, סגן דיקאן הסגל הקונסולרי וסגן נשיא מועדון השגרירים בישראל.
יורם מוקדי מראיין את לילך סיגן, חוקרת תקשורת אונ' בר אילן, עיתונאית וסופרת; עו"ד אמיר שושני, טייס חיל האוויר לשעבר, מורה דרך בשעות הפנאי וחובב היסטוריה נלהב; נדבר גם עם שחר דיין, מנכ"ל אנימלס; דני רובס, זמר ומוסיקאי; ד"ר ג'סי ויינברג, חוקר בתכנית ארצות הברית וישראל בזירה הגלובלית ב-INSS; עו"ד יפית מישורי סבג, יועצת סביבה ואקלים לרשויות מקומיות בחברת DHV MED; שמעון גרשון, מנכ"ל ומייסד "ערבויות ישיר", כדורגלן עבר, מוסיקאי.
בפרק זה של הפודקאסט "לתפוס את הפטנט", ד"ר אתי לוצאטו ועו"ד תמר לוצאטו מארחות את אור נדב ארגוב, ראש תחום שותפויות אסטרטגיות ואימפקט במרגלית סטארט־אפ סיטי וב־GAIA Partners,
ואת ד"ר נועם יוסף, מנכ"ל גאיה פרטנרס – מרכז חדשנות הפועל לקידום סטארטאפים, יזמים ומשקיעים בתחומי האקלים, האגריפוד והקיימות.
בפרק הם מספרים על חזונו של אראל מרגלית, ומסבירים מה הופך את צפון המדינה לאטרקטיבי עבור יזמים,
ומהם העוגנים המשמעותיים – כמו הקיבוצים, התעשייה והפיכתה של תל־חי לאוניברסיטה – שמאפשרים ליצור אקוסיסטם מתפקד וחזק המבוסס על חיבורים סינרגטיים.
בנוסף, נדבר על ההשפעה של המלחמה על היזמים בגליל ובגולן, ונבין מה הקשר המפתיע בין אמנות לחדשנות וכיצד תפיסה הוליסטית מסייעת לבניית חברות.
עוד בפרק: נכיר את קהילת הנשים היזמיות Galiladies ונדון בשאלה מדוע הצפון, בדומה לטקסס, מסתמן בתור העתיד של מדינת ישראל. האזינו לפרק מלא השראה, תשוקה לגליל וחזון לעתיד טוב יותר.
היועץ הפוליטי לשעבר של ראש הממשלה נתניהו, עומרי אקוניס מסביר למה החליט להתמודד בפריימריז לרשימת הליכוד לכנסת הבאה , מה דעתו על התנהלות בית המשפט העליון בשנים האחרונות ואיך הוא מרגיש כלוחם ב"כוח מאה", בעקבות פרשת שדה תימן
