ח'מנאי וכנופייתו אומנם נחושים לשקם את פרויקט הגרעין ואת ההשפעה האיראנית באזור – אך המשטר בטהרן מותש, והתוכניות השאפתניות של האייתוללות לא מצליחות להתרומם. דוד בן בסט

למעלה מחמש שנים חלפו מאז חיסולו של קאסם סולימאני, האיש שעמד בראש כוח קודס של משמרות המהפכה והיה אחד האנשים החזקים במזרח התיכון. דמותו הפכה למיתוס, וצילו ממשיך לרחף מעל טהרן.
יורשו, הגנרל אסמאעיל קאאני, שמונה בידי המנהיג העליון עלי ח'מנאי מיד לאחר החיסול בינואר 2020, מנסה לשמר את השפעתו של "השהיד" ולהחזיר לאיראן את יוקרתה האזורית. אך במציאות של משטר מותש, כלכלית ומוראלית, המהפכה האסלאמית לא ממש מתרוממת.
סולימאני לא היה רק מפקד צבאי. הוא היה אסטרטג-על, שידע לשלב בין דיפלומטיה, לוחמה פסיכולוגית וכוח צבאי. קאאני, שכיהן כסגנו במשך שנים, חסר את הכריזמה והיכולת לתאם בין זרועות המיליציות השיעיות ברחבי המזרח התיכון.
לפיכך האימפריה שסולימאני בנה החלה להתפורר: בעיראק גוברים קולות הביקורת; בלבנון, אחרי חיסולו של חסן נסראללה ופעולת צה"ל בדרום המדינה, אחיזת חיזבאללה נחלשה מאוד; ובתימן ניכרת עייפות מההשפעה האיראנית שאינה מניבה תוצאות בשטח.
בשנה שעברה נבחר הנשיא מסעוד פזשכיאן, רופא במקצועו. הוא ניסה ללא הצלחה מרובה להציג פנים מתונות יותר של המשטר. פזשכיאן מדבר על רפורמות כלכליות ופתיחות זהירה כלפי המערב, אך מוצא עצמו לכוד בין שני מוקדי כוח אדירים: המנהיג העליון ח'מנאי מצד אחד, ומשמרות המהפכה מהצד השני. פזשכיאן מבין את שאיפות העם לחיים נורמליים, אך נאלץ להתמודד עם מערכת ביטחונית שמעדיפה אידיאולוגיה על פני הישרדות כלכלית.
שאיפתה הגרעינית של איראן שימשה במשך שנים סמל לעצמאות, לאתגור המערב וליצירת הרתעה. השמדת כורי הגרעין במתקפה המדויקת של ישראל וארה"ב ביוני 2025 טלטלה את יסודות החלום הזה. מתקני נתנז, פורדו ואראק, ליבת הפרויקט, הושמדו במבצע מתוחכם שכלל תקיפות אוויריות לפיצוץ המתקנים.
לכאורה, הפעולה הישראלית-אמריקאית הולידה שבר אסטרטגי, אך בטהרן מנסים להפוך אותו לנקודת מפנה. במקום להפסיק לחלום על פצצה, השלטון מציג את המתקפה כהצדקה להמשך המרוץ. ח'מנאי אף הכריז כי "השמדת הכורים מוכיחה מדוע על איראן להבטיח יכולת גרעינית הרתעתית בכל מחיר".
עם זאת, המציאות טפחה על פניהם של מנהיגי מדינת הטרור. אין לאיראן תשתית הרתעתית אמיתית להישען עליה. צוותי מדעני הגרעין נפוצו, חלקם נהרגו, והמערכת הלוגיסטית קרסה. אפילו רוסיה וסין, שנחשבות לבעלות ברית, נזהרות מלהתקרב מדי. איראן מגלה כי החלום הגרעיני הפך לעול כבד, ומאזן האימה שהתיימרה לבנות הוחלף בסנקציות עולמיות.
עבור קאאני, השמדת הכורים מסמלת כישלון כפול, ביטחוני ואסטרטגי. הוא, שהבטיח כי "דם סולימאני יניב נקמה אסטרטגית", מוצא עצמו בתפקיד בורג במשטר שאיבד את קלף ההרתעה המרכזי שלו. הצבא האיראני אומנם ממשיך לנסות לייצא את המהפכה באמצעות מיליציות, אך מתברר שזו איננה אסטרטגיה מנצחת.
התקיפות האחרונות על מפקדות כוח קודס בדמשק ובטהרן וחיסול שורה של בכירים – ובהם מזכ"ל חיזבאללה נסראללה, הגנרל האיראני מוחמד רזא זאהדי ומפקדי הכוח האיראני בסוריה ובלבנון – המחישו עד כמה עמוקה החדירה המודיעינית הישראלית למערכת האיראנית. זה לא רק הישג מבצעי, אלא גם עדות לכך שהמשטר איבד את תחושת החסינות שאפיינה אותו במשך עשורים.
פזשכיאן מנסה לשקם את תדמית איראן בזירה הבינלאומית. לעולם הוא שולח מסרים בדבר מתינות ורצון לחזור להסכם גרעין חדש, אך נאלץ להבטיח "התנגדות וצדק". הציבור האיראני בכל אופן אינו מאמין. הרפורמות הכלכליות אינן מתממשות, והעובדה שכורי הגרעין הושמדו הפכו לסמל למבוכה ולחוסר אונים לאומי.
החיסול של סולימאני ב-2020 והרס הכורים שהיוו את עמודי התווך של עוצמת איראן ב-2025, מסמנים את תחילת קיצו של עידן המהפכה השיעית. בתוך כך, דור צעיר של איראנים כבר אינו רואה את ישראל או את ארה"ב כאויבים, ומבחינתם האיומים האמיתיים הם השחיתות והדיכוי שמבית. עם זאת חשוב להבהיר כי המשטר הרצחני לא יוותר על האידיאולוגיה הקיצונית שלו עד אשר העם יתקומם ויפיל את השלטון.
עבור ישראל, תקיפת הכורים נועדה לא רק לעצור את הפרויקט ולהסיר איום קיומי, אלא גם לשנות את כללי המשחק. היא הוכיחה שהרתעה אמיתית אינה נבנית בהצהרות, אלא במעשים.
ישראל, בתיאום עם ארה"ב, הראתה כי היא מוכנה לפעול מול מעצמות כאשר ביטחונה הלאומי מוטל על כף המאזניים. בכך טרפה ישראל את הקלפים הקטלניים של איראן וחשפה את חולשתו של משטר האייתוללות.
איראן ניצבת היום מול מציאות חדשה: היא טרם התאוששה מאובדן מפקדה האגדי, ואיבדה את כורי הגרעין שלה ואת אמון עמה. במקום להיות מעצמה אזורית, היא הופכת למדינה תחת סנקציות בינלאומיות. ועדיין, המערכה בין ישראל לאיראן לא הסתיימה, היא רק עברה לשלב המתנה זהירה, ועל ישראל לוודא כי איראן לעולם לא תשוב להיות מדינת סף גרעינית.
הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, קונסול כבוד בישראל של נאורו, סגן דקאן הסגל הקונסולרי וסגן נשיא מועדון השגרירים בישראל.
יורם מוקדי מראיין את ארן ורשבסקי, מגיש פודקאסט המאה ה20 וערוץ חופרים לעומק ביוטיוב המדבר על אקטואליה גיאופוליטית; אלון אמיר, סופר, מומחה בתחום האירוויזיון. לשעבר דובר משלחות ישראל, מרצה על פוליטיקה באירוויזיון; נדבר גם עם נחמה גולדוסר, יו"ר ועדת הבריאות של לשכת סוכני הביטוח; עודד עינת, מנכ"ל ומייסד משותף של חברת SafeFields טכנולוגיות; תא"ל במיל' ראם עמינח, חבר בורד INSS ולשעבר חבר פורום מטכ"ל; עוזי פוקס, מוסיקאי ויוצר; סיגל ראש, במאית הסרט "רובינא: היה רע לתפארת"
יורם מוקדי מראיין את ד"ר ורה מיכלין-שפיר, מנהלת אקדמית של מכון סימפודיום לתקשורת אסטרטגית בלונדון, חוקרת אורחת בכירה ב-INSS וחברת פורום דבורה, על מצבה של רוסיה; אברהם נובוגרוצקי (נובו)\ נשיא התאחדות התעשיינים, על אתגרי השקל, דולר והובלה ימית ואווירית; נדבר גם עם ד"ר רות דגן, שותפה וראש מחלקת איכות סביבה ושינוי אקלים במשרד הרצוג פוקס נאמן וראש תחום אקלים במרכז אריסון באונ' רייכמן, על הרגולוציה של מיקרופלסטיקה; קובי אשרת עם פרויקט מוסיקלי חדש ועל האירוויזיון; תא"ל (במיל') אופיר לויוס, מחבר הספר "עיוני, השתדלתי. מארג זיכרונות, מפגש וקרב" על ספרו החדש; מרסל אסולין, מנכ"לית ויצו העולמית על שילוב נשים במשרות ניהול, לרבות שירות ציבורי; פרופ' סמי חמדאן, ראש מגמת פסיכולוגיה חינוכית לתואר שני בבית הספר למדעי ההתנהגות, האקדמית ת"א-יפו, בנתוני מחקר חדש הקובעים שיותר משליש מהסטודנטים בישראל מדווחים על מחשבות אובדניות מאז פרוץ המלחמה.
בפרק הזה טומי מארח את דוד בן בסט 4X1WH לשיחה על המקום שבו חובבות רדיו פוגשת עיתונות, חירום, הצלת חיים והשפעה ציבורית. דוד מספר איך תחביב שהתחיל מאלקטרוניקה ותקשורת הפך לכלי אמיתי לאיתור נעדרים, העברת מידע בזמני משבר, חיבור משפחות מודאגות עם יקירהן וחשיפת חדשות ברמה עולמית דרך האזנה למה שקורה בין התדרים.
נדבר על רשתות חירום, חיפושים אחר ישראלים בעולם, שידורים שנקלטו בזמן אירועי חטיפת האקילה לאורו , ומקרים שבהם חובבי רדיו סגרו פער שמערכות רגילות לא תמיד ידעו לסגור בזמן. ניגע גם בשאלה למה גם בעידן של אינטרנט ולוויינים, רדיו עדיין נשאר כלי שקשה מאוד להשתיק.
הפודקאסט מיועד לכל מי שרוצה להבין איך תחביב טכני יכול להפוך ברגע הנכון לרשת אנושית עולמית.
מפיק: בני לחובר 4X5LB
מנחה: טומי קוויט 4X5TQ
טכנאי שידור ועורך: יורי שיבנוב
תחקירן: אופיר פרי
הוקלט באולפני רדיוס 100FM