הרשתות החברתיות מקשרות בין בני אדם ומקדמות מטרות נאצלות, אך הן מציבות אתגרים משמעותיים בפני האנושות. הפתרונות מצויים אצל הרגולטורים, יצרני התוכן ובעלי הפלטפורמות – וגם בידי המשתמשים. דוד בן בסט
ביום שישי שעבר, בית המשפט העליון של ארה"ב אישר פה אחד את החוק המחייב את חברת ByteDance הסינית למכור את פעילותה של טיקטוק בארה"ב, או להפסיק את פעילות האפליקציה במדינה החל מיום ראשון האחרון.
השופטים קבעו כי הסיכון לביטחון הלאומי הנובע מהקשרים של האפליקציה עם סין גובר על החששות מפגיעה בחופש הביטוי של המשתמשים האמריקאים.
החוק נחקק בעקבות חששות ביטחוניים שהעלו הקונגרס וממשל ג'ו ביידן, בטענה כי טיקטוק, עם למעלה מ־170 מיליון משתמשים בארה"ב, עלולה לשמש ככלי בידי ממשלת סין לאיסוף מידע רגיש ולהשפעה פוליטית. אף שביום ראשון השבוע האפליקציה הפופולרית לא הייתה זמינה בארה"ב בחנויות הווירטואליות של אפל וגוגל, חלפו 12 שעות – והאפליקציה חזרה לפעול.
מנכ"ל טיקטוק שו זי צ'ו פרסם בסוף השבוע האחרון סרטון, שבו הודה לנשיא האמריקאי דונלד טראמפ על נכונותו לשתף פעולה במציאת פתרון שיאפשר את המשך פעילות הרשת החברתית בארה"ב.
הרשתות החברתיות הפכו לכלי מרכזי בהעברת מידע ובהשפעה על עיצוב התודעה הפוליטית. רשתות כמו טיקטוק, פייסבוק, X (בעבר טוויטר), טלגרם, וואטסאפ ואינסטגרם שינו את האופן שבו אנשים צורכים מידע ומפיצים אותו.
יחד עם ההזדמנויות שיצרו, הן הביאו עימן אתגרים משמעותיים, ובהם הפצת פייק ניוז, הקצנת השיח הפוליטי ופגיעה באמון הציבור ובמערכות דמוקרטיות.
הרשתות החברתיות יצרו מהפכה בתקשורת בכך שאפשרו לאנשים פרטיים, חברות ומנהיגים פוליטיים להגיע ישירות אל הציבור, ללא תלות בכלי תקשורת מסורתיים. מנהיגים כמו דונלד טראמפ בארה"ב ונרנדרה מודי בהודו משתמשים בפלטפורמות (טראמפ הגדיל לעשות כשפתח רשת חברתית משל עצמו) – כדי להעביר מסרים ישירים, לעיתים קרובות ללא סינון או תיווך.
עשרות מיליוני אנשים הצורכים את החדשות שלהם מדי יום מרשתות חברתיות ומשיתוף תכנים ויראליים, קובעים את סדר היום הציבורי. עם זאת, חלק מהפלטפורמות הללו יוצרות גירוי ונועדו להגביר את מעורבות המשתמשים. לשם כך האלגוריתמים נותנים עדיפות לתוכן פרובוקטיבי, קיצוני או רגשי, אשר מושך יותר תשומת לב – גם אם הוא לא מבוסס על עובדות.
אחת ההשלכות המשמעותיות של עליית הרשתות החברתיות היא התפשטות פייק ניוז – חדשות כזב, שמטרתן להטעות את הציבור. בעוד בעבר היה צורך במערכות מסורתיות כדי להפיץ מידע רחב היקף, כיום כל אדם יכול לייצר ולהפיץ תוכן שקרי שיגיע למיליוני אנשים ואף למעלה מכך בתוך שעות ספורות.אחת הדוגמאות הבולטות להפצת מידע כוזב ברשתות שפגע בציבור נרשמה בתקופת הקורונה.
שמועות כמו "שתיית מים חמים משמידה את הנגיף", או "שימוש בנוגדי מלריה מונע הידבקות", הובילו למקרים של פגיעה בריאותית ואף למוות, עקב שימוש בחומרים מסוכנים. ברחבי העולם התפשטו קונספירציות שלא הוכחו על מקור הנגיף, כמו תיאוריות שלפיהן הנגיף פותח במעבדה כדי ליצור נשק ביולוגי בידי האילומינטי, או שהוא נוצר כתוצאה מקרינת רשתות סלולריות מהדור החמישי. תיאוריות אלו גרמו גם להסתה נגד קבוצות מסוימות בחברה והשפיעו על יחסים בינלאומיים בין מדינות.
דוגמה נוספת היא הבחירות לנשיאות ארה"ב בשנת 2016. בתקופה זו התפרסמו ברשתות החברתיות ידיעות שקריות על המועמדת הדמוקרטית הילרי קלינטון, כמו תיאוריית הקונספירציה הידועה בשם "Pizzagate", שטענה כי קלינטון מעורבת ברשת סחר בילדים. אף שמדובר היה בשקר גמור, המידע זכה לתהודה רבה, יצר דיון ציבורי נרחב, ואף הוביל לתקרית אלימה כשאדם חמוש נכנס למסעדה הקשורה לכאורה לסיפור.
הרשתות החברתיות הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום של מיליארדי אנשים ברחבי העולם. הן מאפשרות תקשורת מהירה, שיתוף מידע וחיבור בין אנשים, אך גם מציבות אתגרים משמעותיים.
מחקרים מצביעים על כך ששימוש מוגבר ברשתות החברתיות עלול להשפיע לרעה על בריאות הנפש, במיוחד בקרב מתבגרים. מחקר משנת 2019 הראה כי בני נוער שמבלים יותר משלוש שעות ביום ברשתות החברתיות נמצאים בסיכון גבוה יותר לבעיות נפשיות. סקר של איגוד האינטרנט הישראלי משנת 2022 מצא כי למעלה מ־80% מהאוכלוסייה בישראל משתמשים ברשתות החברתיות מדי יום, ורבים מעידים על תחושת התמכרות.
מחקר של אוניברסיטת קיימברידג' מצא כי בנות אשר החלו להשתמש ברשתות החברתיות בגילי 11־13 הראו ירידה בדימוי העצמי בשנה שלאחר מכן, בעוד אצל בנים ההשפעה השלילית הופיעה בגילים מאוחרים יותר. מחקרים מצביעים על כך שחשיפה ממושכת לרשתות החברתיות משפיעה על תחושת הרווחה הנפשית של בני אדם, מגבירה חרדה ודיכאון, וגם מעצימה תחושת ניכור חברתי – וזאת כתוצאה משיח פוגעני ומתחרותיות מוגברת.
הרשתות החברתיות מאפשרות הפצה מהירה של מידע, אך לעיתים קרובות ללא בקרה על אמינותו. האלגוריתמים של הרשתות החברתיות נוטים להציג למשתמשים תכנים שתואמים את דעותיהם, מה שמוביל ליצירת "תאי תהודה" (Echo Chambers) ולהקצנת השיח הפוליטי. כך, אנשים נחשפים פחות לדעות מנוגדות, מה שמעמיק את הפילוג החברתי.
גם בישראל, ידיעות שקריות הפכו לכלי נשק פוליטי. בבחירות האחרונות פורסמו דיווחים כוזבים על זיופים בקלפיות – תוכן שנועד לערער את אמון הציבור במערכת הבחירות. ידיעות מסוג זה, שמתפשטות במהירות ברשתות, פוגעות באמון הציבור במוסדות דמוקרטיים ומעודדות פילוג חברתי.
אדם שנוטה לדעות ימניות או שמאלניות ייחשף בעיקר לתכנים שתואמים את תפיסת עולמו, תוך הדרה כמעט מוחלטת של דעות מנוגדות. כך, השיח הציבורי הופך למקוטב ולפעמים גם אלים, כשהצדדים אינם מנהלים כלל דיאלוג אלא מתקיימים בעולמות מקבילים.
פוליטיקאים מנצלים את הרשתות החברתיות כדי לקדם שיח מתלהם שמטרתו להפעיל רגשות חזקים, כמו כעס ופחד. דוגמה לכך ניתן לראות בקמפיינים של טראמפ, שמשתמש לעיתים קרובות בתכנים פרובוקטיביים כדי לעורר מחלוקות ולחזק את מעמדו בקרב תומכיו. הרשתות החברתיות הפכו גם לכלי למניפולציה פוליטית באמצעות הפצת נתונים שקריים, כמו במשאל העם על ה"ברקזיט" בבריטניה. השיטות האלו הצליחו להשפיע על דעת הקהל, תוך שימוש במידע כוזב או מניפולטיבי.
היכולת להפיץ מידע שקרי או חד־צדדי הביאה לירידה חדה באמון הציבור במידע ובמוסדות מסורתיים. אנשים נוטים יותר לפקפק באמינות כלי התקשורת ובממשלות, ולעיתים קרובות מעדיפים להסתמך על מידע ממקורות לא רשמיים ופעמים רבות לא אמינים. ממשלות ברחבי העולם מתחילות להחיל רגולציה על פלטפורמות דיגיטליות, במטרה להילחם בהפצת פייק ניוז ולחייב שקיפות בנוגע לאלגוריתמים.
באיחוד האירופי, למשל, חוקי "Digital Services Act" נועדו לחייב את החברות להסיר תוכן שקרי ולשקף לציבור כיצד האלגוריתמים פועלים. ממשלות בעולם מתחילות להתעורר ולהטיל אחריות על הפצת מידע לא אמין או אלים על החברות בעלות הרשתות החברתיות.
חברת כמו מטא (פייסבוק, אינסטגרם), X וטיקטוק נדרשות ליטול יותר אחריות על ההשפעה שיש לפלטפורמות שלהן. הן נדרשות להשקיע יותר באיתור והסרה של תוכן שקרי, ולפתח כלים שימנעו יצירת תאי תהודה והקצנה. עם זאת, בארה"ב של טראמפ הרגולציה על הרשתות דווקא צפויה להיחלש.
הרשתות החברתיות הן כוח שאי אפשר להתעלם ממנו. הן מהוות כלי תקשורת מהירים, מחברות בין אנשים ומקדמות מטרות חברתיות, אך הן גם מציבות אתגרים משמעותיים לחברה האנושית. היכולת שלנו להשתמש בהן באופן אחראי תלויה בשילוב של רגולציה, מודעות ציבורית והבנה עמוקה של הכוח הטמון בהן.
בעולם שבו המידע זורם במהירות האור, האחריות מוטלת לא רק על יצרני התוכן, אלא גם על הצרכנים.
הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, קונסול כללי כבוד של נאורו, סגן דיקאן הסגל הקונסולרי, נשיא אגודת תקשורת הרדיו של ישראל, ובעבר כתב ברשת הטלוויזיה האמריקאית NBC
כך שולחת קטאר זרועות תמנון ומממנת טרור גלובלי דרך מגרשי ספורט, תרומות מפוקפקות והשקעות חובקות עולם. אם המערב רוצה לשמור על ערכיו ועצמאותו – עליו לנקוט צעדים נחרצים.
