ההידרדרות בתחום ההסברה מחוללת נזק משמעותי שעלול להשפיע לא רק על יחסי החוץ של ישראל, אלא גם על הקשרים הדיפלומטיים והכלכליים שלה. דוד בן בסט
בשעה שישראל נלחמת מלחמה קשה באויבינו שקמו עלינו להשמידנו, וההצלחות בזירה הצבאית הן חסרות שחר בהיסטוריה, בזירה ההסברתית איננו נוחלים הצלחות מרובות.
אין ספק שניצחונו של דונאלד טראמפ הרפובליקני , בבחירות לנשיאות ארה"ב ,על המועמדת הדמוקרטית קאמלה האריס , מהווה נקודת מפנה ביחסים בין הממשל האמריקני לבין ממשלת ישראל . בנאום הניצחון שלו השבוע , הצהיר טראמפ: "אני לא אתחיל מלחמות, אני אסיים אותן".
מאז מלחמת ששת הימים, בה ישראל הקטנה והמאוימת, ניצחה את שלוש מדינות ערב ,חל שינוי דרמטי בדעת הקהל בעולם ,ועיתונאים, חלקם יהודים, אימצו את דיעות השמאל הרדיקלי .
עיתונאים מסוימים מוציאים ממגירות החושך את האמירות האנטישמיות המתערבבות באנטי ישראליות, ויוצרים מצג שיקרי על מלחמת הקיום בה נמצאת מדינת ישראל.
ההברקה החדשה היתה של תומס פרידמן, אחד העיתונאים המשפיעים ביותר, יהודי אמריקאי ובעל טור הדעה בענייני חוץ בעיתון ה"ניו יורק טיימס" . עכשיו הוא טוען, משחיסלנו את סינוואר, אפשר להחזיר את עזה לרשות הפלסטינית. העיתונאי הזה שזיכרונו כנראה לא הצד החזק שלו,טען רק בחודש יוני שצריך למנות את סינוואר לאחראי על שיקום הרצועה. להאזין ולא להאמין.
פרידמן פיתח עמדות שמובילות לביקורת נוקבת מצד ישראלים רבים וחלק נרחב מהקהילה היהודית-אמריקאית, אשר מאשימים אותו בהצגת עמדות עוינות כלפי ישראל, הטיה עיתונאית ואף אי-דיוקים ביחס לסיקור ישראל לעומת הפלסטינים ומדינות ערב.
אחד הטיעונים המרכזיים של מבקריו הוא שהוא נוקט גישה חד-צדדית כשהוא דן במדיניות הישראלית, במיוחד בכל הקשור למבצעים צבאיים, בנייה בהתנחלויות, והתנהלותה של ישראל בזירה המדינית.לדעתו ישראל כובשת ומנצלת את כוחה הצבאי נגד הפלסטינים.
פרידמן הואשם לא פעם בכך שהוא מציג תמונה מעוותת של המציאות בסכסוך הישראלי-פלסטיני. דוגמאות לאי-דיוקים עיתונאיים שעלו בטוריו כוללות הצגת נתונים שגויים, הצהרות שמסולפות או מובאות מחוץ להקשר, ולעיתים אי-התחשבות בהיסטוריה המלאה של הסכסוך. ישנם מקרים בהם פרידמן מתאר את מדיניות ישראל בצורה כזו שמחזקת את הנרטיב הפלסטיני על פני הבנת המורכבות של האיומים הביטחוניים מולם ישראל .
לפני כשלושה שבועות כתב פרידמן: "הרשות הפלסטינית תהיה אחראית לבנייה מחודשת של עזה באמצעות כספי סיוע שיסופקו על ידי סעודיה, איחוד האמירויות ומדינות מפרץ נוספות, מדינות אירופיות ואולי ארה"ב".
פרידמן מוסיף :"חיסולו של סינוואר גם יוצר את האפשרות לצעד "הגדול ביותר" מאז ימי אוסלו לקראת פתרון שתי המדינות בין ישראל לפלסטינים".
פרידמן לא נותן לעובדות לבלבל אותו.
כדי לרענן את זיכרונו של מר פרידמן,הרשות הפלשתינית שלטה בעזה עד שהחמאס זרק אותה משם, תוך שהוא טובח באנשיה שברחו עם הזנב בין הרגליים.
זה לא הפריע ליו"ר הרשות הפלשתינית, אבו מאזן ,לכנס את הוועד הפועל של אש"ף לישיבת חרום, כדי "להתפלל לזכרו של סינוואר ולתכנן את הכניסה לעזה".
אבו מאזן מתאר את רב המרצחים "כמנהיג הלאומי האדיר שנפל כחלל בדרכו של אללה ושולח תנחומים לאחים בהנהגת חמאס, לפעיליה ולמשפחת השהיד יחיא אל-סינוואר".
שיואיל מר פרידמן להסביר לקוראיו כיצד מכחיש שואה כאבו מאזן שמהלל את הרוצח השטני סינוואר יכול לחזור ולשלוט בעזה?
עיתונאית משפיעה נוספת היא כתבת ה CNN כריסטין אמנפור,שנולדה באנגליה והתחנכה באיראן.אמנפור המסקרת מלחמות לאורך השנים נתקלת בביקורת קשה, בשל מה שמתואר כהטיה מובהקת נגד ישראל ואי דיוקים בסיקור המציאות בשטח.
אחת הדוגמאות הבולטות היא אופן הסיקור שלה במהלך סבבי הלחימה בעזה, בהם היא מציירת את ישראל כמי שמשתמשת בכוח מופרז ומכוונת לפגיעה באוכלוסייה אזרחית פלסטינית. אמנפור מתמקדת פעמים רבות במספרי הנפגעים הפלסטינים, מבלי להציג את ההקשר המלא של הלחימה, כולל השימוש של ארגוני טרור פלסטיניים במגינים אנושיים, או הירי המכוון על אזרחים ישראלים.
במהלך מבצע "צוק איתן" בשנת 2014, סיקורה של אמנפור כלל דיווחים רבים על הנפגעים הפלסטינים, תוך התעלמות מהסיבות שגרמו לישראל לפעול צבאית בעזה, כמו ירי מתמשך של רקטות והתקפות טרור נגד אזרחי ישראל.
אמנפור מתארת את ישראל ככוח כובש אכזרי, מבלי להתייחס לסירוב הפלסטיני להכיר בזכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית.
לא ראיתי לא את תומס פרידמן ולא את כריסטין אמנפור מגנים מייד את לבנון שמשטחה בוצע ניסיון לחסל ראש ממשלה בישראל, וגם לא גינוי למדינת הטרור איראן שאירגונה שלח את הכתב"ם שפגע בבית בקיסריה.
התקשורת המודרנית עוברת שינויים מהותיים בשני העשורים האחרונים.המעבר ממדיה מסורתית של עיתונים וטלוויזיה למדיה הדיגיטלית ובעיקר לרשתות החברתיות הופך את המאבק התקשורתי למורכב יותר.
על ישראל להיאבק בנרטיבים עוינים ובעיקר בגופים תקשורתיים דוגמת אלה המוצגים ב CNN , BBC ,CBS המקבעים את הדיעות השליליות נגד ישראל.
הדרדרות מעמדה של ישראל בתחום ההסברתי בעשורים האחרונים היא תופעה מדאיגה. הסברה אפקטיבית הייתה תמיד חלק חשוב ממאבקה של ישראל על הבמה הבינלאומית, אך עם השנים, ישראל איבדה ממעמדה בזירה הזו מה שהביא לנזק תדמיתי משמעותי, שעלול להשפיע לא רק על יחסי החוץ של המדינה, אלא גם על תמיכת הציבור העולמי,הקשרים הדיפלומטיים והכלכליים.
ישראל נאבקת בנרטיבים עוינים ובסיקור חד-צדדי מצד גופים תקשורתיים בינלאומיים גדולים שמרבים להציג את ישראל באור שלילי ובשימוש נפוץ במונחים כמו "כיבוש", "אפרטהייד" ו"תגובה לא מידתית", שמסייעים לנרטיבים האנטי-ישראליים להתקבע בתודעת הציבור העולמי. אותם נרטיבים, המגיעים מגורמים פוליטיים או ארגונים פרו-פלסטיניים, מופצים דרך כלי התקשורת ומתחזקים במדיה החברתית, שישראל מתקשה להתמודד איתם בצורה יעילה ובזמן אמת.
ישראל לא משופעת במשאבים כספיים רבים, דוגמת קטאר שלה ערוצי טלוויזיה באנגלית ובערבית הנצפים על ידי מיליונים. קטאר קונה מושבים באוניברסיטאות מובילות בארה"ב על ידי תרומות עתק, קונה חברות בורסאיות ונותנת תרומות לקבוצות כדורגל.
המסרים של ההסברה הישראלית סובלים לעיתים מחוסר אחידות והיעדר מסר קוהרנטי ופשוט ,שניתן להבנה בצורה ברורה ויזכה להבנה ותמיכה בינלאומית.
המסרים של ההסברה הישראלית לעיתים ממוקדים בקהלים פנימיים בישראל או בקהלים יהודיים בתפוצות, בעוד הציבור הבינלאומי הרחב פחות מעורב ומחובר למסרים אלו.
אחת מהבעיות המרכזיות בתחום ההסברה היא היעדר עבודה מספקת מול כתבים זרים המסקרים את ישראל שלא תמיד מקבלים את ההסברים והגישה הנכונה לתמונה המלאה של המצב הביטחוני והפוליטי בישראל. כתוצאה מכך, דיווחיהם מוטים או מסתמכים על מידע שגוי או חלקי ממקורות פלסטיניים או ארגונים אנטי-ישראליים. שיפור הקשר עם כתבים אלו ומתן גישה נרחבת למידע מדויק ועדכני יכולים לשפר את הסיקור.
מזה תקופה ארוכה שמערך ההסברה הלאומי חדל מלתפקד. המערך שהוקם כדי לתכלל בין הגופים השונים את העברת המסרים הישראלים, לא ממלא אחר ייעודו. גם לא ברור מה קרה עם תקציב של 300 מיליון שקלים שהקצו למערך.
לשם השוואה, תקציב ההסברה של משרד החוץ הוא רק 28 מיליוני שקלים.
בשנה האחרונה החל משרד החוץ להקצות משאבים כספיים להסברה ברשתות החברתיות. שר הביטחון, שר החוץ היוצא, ישראל כץ ,ערך מפגשים תדירים עם שגרירים מכהנים כדי לנסות ולהציג את העמדה הישראלית .
במקביל ניתנה הוראה להאיץ את פעילות ההסברה בדיגיטל ובמפגשים פרונטליים עם משפיעני רשת בחו"ל כדי לסייע בפעילות ההסברתית.
הפעילות בדיגיטל הניבה בשנה האחרונה מעל 9 מיליארד חשיפות.
ביוזמת משרד החוץ התקיים לפני מספר חודשים בניו יורק אירוע בו נטלו חלק 300 משפיעני רשת יהודים כדי לסייע למערכת ההסברה הישראלית בעולם.
כנס דומה עתיד להתקיים בניו יורק בחודש דצמבר ויעודו, הידוק הקשר עם הנהגות הסטודנטים היהודים בקמפוסים,זאת כמענה לאתגרי ההסברה שעלו מאז ה 7 באוקטובר וההפגנות שהתקיימו נגד ישראל . כנסים נוספים יערכו בארה״ב ובבירות מרכזיות באירופה בזמן הקרוב, כמו כן מתכנן המשרד לקיים כנס של משפיענים פרו ישראלים באחת מהבירות הערביות,(לא ניתן היה להשיג פרטים נוספים עקב רגישות הנושא).
בראיונות לתקשורת מסביר קונסול ישראל בניו יורק, אופיר אקוניס, שהקריאות מוות לישראל ולאמריקה מוכיחות שהשבעה באוקטובר שלנו הוא ה 11 לספטמבר שלהם ומדובר באויב משותף,ועלינו להילחם יחד נגדו.
שיתוף פעולה של ישראל עם הקהילה היהודית בתפוצות הוא קריטי. ארגונים כמו AIPAC בארצות הברית ואגודות יהודיות באירופה יכולים לסייע במאבק מול תקשורת חד צדדית הנובעת לפעמים מחוסר מידע ובורות.
שר החוץ הנכנס , גדעון סער , הודיע ביום רביעי השבוע כי משרד החוץ יקבל תוספת תקציבית חסרת תקדים לשנת 2025 של 545 מיליון ש״ח עבור שדרוג דרמטי להסברה.
התקציבים ישמשו בין היתר לפעילות של קמפיינים בחו״ל, בתקשורת הזרה, ברשתות החברתיות ועוד.
במסגרת הגברת פעילות ההסברה, משרד החוץ יקיים פעילות מרוכזת בקמפוסים בארצות הברית כדי לשנות את היחס לישראל ולמדיניות שלה. זאת תוך שיתוף פעולה עם הקהילה היהודית בארה״ב ומבלי לפגוע בפעילות משרד התפוצות.
יש לקוות שהמלחמה הקשה תסתיים בקרוב,תושבי הצפון ישובו לביתם והחטופים יחזרו במהרה, אבל במלחמה על ההסברה, אנחנו רק בראשיתה.
הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, קונסול כבוד בישראל של נאורו, סגן דיקאן הסגל הקונסולרי, נשיא אגודת תקשורת הרדיו הישראלית וסגן נשיא מועדון השגרירים בישראל.
כך שולחת קטאר זרועות תמנון ומממנת טרור גלובלי דרך מגרשי ספורט, תרומות מפוקפקות והשקעות חובקות עולם. אם המערב רוצה לשמור על ערכיו ועצמאותו – עליו לנקוט צעדים נחרצים.
