ישראל היא קו החזית של המערב מול עליית האסלאם הקיצוני. אירופה חווה גל אנטישמיות שלא נראה מאז שנות ה־30, וגם בארה"ב, שעדיין מתפקדת כמנהיגת המחנה המערבי, מתגלה קרע עמוק. דוד בן בסט
מאז 7 באוקטובר הפכה ישראל, בעיני רבים, לא רק למדינה מבודדת במזרח התיכון הנלחמת על קיומה, אלא גם לקו החזית של המערב מול עליית האסלאם הקיצוני. המלחמה בעזה, ההתמודדות עם חיזבאללה בצפון והאיום האיראני, כולם משתלבים במערכה עולמית רחבה על עצם דמותה של הציוויליזציה המערבית.
בעוד חלק מהמדינות באירופה עדיין מתקשות להגדיר את האויב ולקרוא לו בשמו, בישראל אין ספק שמדובר במאבק קיומי בין תרבות דמוקרטית־ליברלית לבין אידיאולוגיה טוטליטרית ואלימה. כאשר חמאס פתח במתקפת הטרור הרצחנית, רבים במערב נטו לראות בכך עוד התלקחות מקומית בסכסוך הישראלי־פלסטיני.
המציאות היא כמובן מורכבת יותר. מאחורי חמאס עומדת איראן, ומאחוריה סין ורוסיה – המנצלות כל מוקד בעירה כדי להחליש את ארה"ב ואת בעלות בריתה. עזה איננה רק רצועת חוף שבה שולט ארגון טרור, היא זירת מבחן גלובלית.
כל רקטה ששוגרה אל תל אביב וכל סרטון הסתה שהופץ ברשתות החברתיות נועדו לא רק לפגוע בישראל, אלא גם לערער את יציבותו של העולם החופשי כולו. מי שחושב שעימות זה יישאר בין הים לירדן, מתעלם מן ההיסטוריה. האידיאולוגיה האסלאמית הקיצונית רואה עצמה כבשורה למוסלמים, בעיקר לקיצונים שבהם, ולא רק כמאבק מקומי.
אירופה חווה גל אנטישמיות שלא נראה מאז שנות ה־30. ברחובות פריז, ברלין ולונדון נשמעות קריאות "אינתיפאדה עולמית", ובקמפוסים באוניברסיטאות עילית כמו אוקספורד והרווארד מונפים דגלי חמאס. התופעה הזו איננה מקרית. ההגירה המוסלמית ההמונית בעשורים האחרונים, לצד חולשתה התרבותית של אירופה, יצרו מצע נוח להתפשטות אידיאולוגיות אנטי־מערביות. במובן זה, ישראל משמשת כמעין מראה לאירופה כולה, כשהיא חושפת את חולשותיה.
גם בארה"ב, שעדיין מתפקדת כמנהיגת המחנה המערבי, מתגלה קרע עמוק. מצד אחד, הממשל מספק לישראל סיוע צבאי, מודיעיני ודיפלומטי. מצד שני, ברחובות ובקמפוסים האמריקאיים נשמעות קריאות להפסקת התמיכה בישראל, לעיתים תוך הזדהות גלויה עם חמאס. הקרע הזה משקף מאבק רחב יותר.
האם אמריקה תמשיך להוביל את העולם החופשי ולהגן על ערכי הדמוקרטיה, או שתיסוג ותותיר את השטח לרוסיה, סין ואיראן? במובן זה, ישראל משמשת גם כמבחן עבור ארה"ב עצמה – עד כמה היא מסוגלת לעמוד לצד בעלת בריתה במזרח התיכון, גם כשהמחיר הוא פוליטי־פנימי.
בעוד המערב מתלבט, ישראל נלחמת על עצם קיומה. המלחמה הזו מזכירה לכולם כי מול אידיאולוגיות טוטליטריות אין אפשרות לפשרה אמיתית. בדיוק כפי שהמערב נאלץ לעמוד מול הנאציזם והקומוניזם, כך עליו לעמוד היום מול האסלאם הקיצוני.
מערכת הביטחון, החברה האזרחית וצה"ל מהווים כיום את "קו הבלימה" הראשון של המערב. ישראל סופגת את המכות הראשונות, אך בכך היא מגינה גם על אירופה ואפילו על אמריקה. מי שמטיל ספק בכך, צריך לשאול את עצמו מה יקרה אם ישראל תובס? איזה מסר יעבור לכל ארגון טרור, לכל מדינה אסלאמית קיצונית, ולכל מנהיג פופוליסטי אנטי־מערבי?
האנלוגיות להיסטוריה ברורות. בשנות ה־30 רבים במערב ביקשו "להבין" את היטלר, להיכנע לדרישותיו ולתת לו שטחים בתקווה שזה יביא שלום. התוצאה הייתה מלחמת העולם השנייה. גם מול ברית המועצות היו מי שחשבו שאפשר "לחיות יחד" תחת סיסמאות של דו־קיום, עד שהמציאות הוכיחה אחרת.
כך גם היום. מי שחושב שחמאס, חיזבאללה או איראן מחפשים "פתרון שתי מדינות" או "פשרה מדינית", מתעלם מאידיאולוגיה שמכריזה בגלוי על השמדת ישראל ועל כיבוש המערב כולו.
ישראל, בהיותה בחזית, מזכירה למערב את מה שהוא עצמו שכח: ערכים אינם מוגנים על ידי מילים בלבד, אלא על ידי עמידה נחושה ונכונות לשלם מחיר.
המשימה הגדולה ביותר כעת איננה רק צבאית, אלא גם תודעתית. ישראל נדרשת להסביר שוב ושוב את מה שאמור להיות מובן מאליו: היא מגינה על עצמה מול טרור רצחני. אולם במקביל, היא גם מגינה על העולם החופשי כולו. כדי שהמאבק הזה יצליח, נחוצה סולידריות עמוקה יותר בין ישראל לבין מדינות המערב. לא רק משלוחי נשק וסיוע מדיני, אלא גם הכרה בכך שהמאבק של ישראל הוא מאבק על עתיד אירופה ואמריקה. אם ישראל תובס – ייפתח פתח למתקפות נוספות בלונדון, פריז וניו יורק.
המלחמה הנוכחית ממקמת את ישראל לא כפריפריה גיאוגרפית, אלא כלב ליבו של העימות בין תרבויות. קו החזית איננו רק גדר הגבול עם עזה או מוצב כלשהו בגליל – הוא משתרע עד בריסל, וושינגטון ולוס אנג'לס. ישראל היא המדינה הקטנה שנמצאת בקו הראשון, אך הקרב הזה הוא של כולנו. העולם המערבי ניצב בפני הכרעה: להכיר בכך שישראל היא תעלת ההגנה שלו, או להמשיך להשלות את עצמו עד שהאש תגיע לפתחו.
הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, קונסול כבוד, סגן דיקאן הסגל הקונסולרי, נשיא אגודת תקשורת הרדיו של ישראל, בעבר כתב NBC
יורם מוקדי מראיין את לילך סיגן, חוקרת תקשורת אונ' בר אילן, עיתונאית וסופרת; עו"ד אמיר שושני, טייס חיל האוויר לשעבר, מורה דרך בשעות הפנאי וחובב היסטוריה נלהב; נדבר גם עם שחר דיין, מנכ"ל אנימלס; דני רובס, זמר ומוסיקאי; ד"ר ג'סי ויינברג, חוקר בתכנית ארצות הברית וישראל בזירה הגלובלית ב-INSS; עו"ד יפית מישורי סבג, יועצת סביבה ואקלים לרשויות מקומיות בחברת DHV MED; שמעון גרשון, מנכ"ל ומייסד "ערבויות ישיר", כדורגלן עבר, מוסיקאי.
בפרק זה של הפודקאסט "לתפוס את הפטנט", ד"ר אתי לוצאטו ועו"ד תמר לוצאטו מארחות את אור נדב ארגוב, ראש תחום שותפויות אסטרטגיות ואימפקט במרגלית סטארט־אפ סיטי וב־GAIA Partners,
ואת ד"ר נועם יוסף, מנכ"ל גאיה פרטנרס – מרכז חדשנות הפועל לקידום סטארטאפים, יזמים ומשקיעים בתחומי האקלים, האגריפוד והקיימות.
בפרק הם מספרים על חזונו של אראל מרגלית, ומסבירים מה הופך את צפון המדינה לאטרקטיבי עבור יזמים,
ומהם העוגנים המשמעותיים – כמו הקיבוצים, התעשייה והפיכתה של תל־חי לאוניברסיטה – שמאפשרים ליצור אקוסיסטם מתפקד וחזק המבוסס על חיבורים סינרגטיים.
בנוסף, נדבר על ההשפעה של המלחמה על היזמים בגליל ובגולן, ונבין מה הקשר המפתיע בין אמנות לחדשנות וכיצד תפיסה הוליסטית מסייעת לבניית חברות.
עוד בפרק: נכיר את קהילת הנשים היזמיות Galiladies ונדון בשאלה מדוע הצפון, בדומה לטקסס, מסתמן בתור העתיד של מדינת ישראל. האזינו לפרק מלא השראה, תשוקה לגליל וחזון לעתיד טוב יותר.
היועץ הפוליטי לשעבר של ראש הממשלה נתניהו, עומרי אקוניס מסביר למה החליט להתמודד בפריימריז לרשימת הליכוד לכנסת הבאה , מה דעתו על התנהלות בית המשפט העליון בשנים האחרונות ואיך הוא מרגיש כלוחם ב"כוח מאה", בעקבות פרשת שדה תימן
