אחרי דברי הבלע האנטישמיים שבעקבותיהם הושעתה מהאוניברסיטה העברית, פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן, הוזמנה לאוניברסיטת פרינסטון כדי להעביר קורס מניפולטיבי המשווה בין "רצח העם בעזה" לבין השואה. דוד בן בסט
בשבועות האחרונים עלתה לכותרות בקול תרועה גדולה העובדה שלפיה פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן הצטרפה לאוניברסיטת פרינסטון כמבקרת אורחת, והיא מלמדת קורס אשר כותרתו היא "מגדר, רבייה ורצח עם". במסגרת הקורס ידונו במה שמכונה "היכולת הביולוגית והחברתית של הפלסטינים להתקיים, מנקודת השוואה בין עזה לבין השואה". היות שהנושא עבר בשקט מתחת לרדאר התקשורת, הגיע הזמן להציף אותו בפני הציבור בארץ ובחו"ל.
מדובר במרצה שהושעתה בישראל בשל אמירות הנחשבות אנטי-ציוניות ואנטישמיות, ועברה חקירה פלילית בחשד להסתה. כעת היא מוצאת עבודה באחד ממוסדות האקדמיה היוקרתיים בעולם, שמכריז על מחויבותו לחופש אקדמי ולחופש הביטוי. התשובות שאוניברסיטת פרינסטון חייבת לציבור הסטודנטים ולנו הן לשאלות הללו: מהי זכותו של פרופסור להציג קורס עם נקודת מבט שקרית, קיצונית ואנטישמית? ומהי אחריות המוסד האקדמי כלפי החברה שבה הוא פועל?
פרופ' שלהוב-קיבורקיאן מציגה עצמה כאקדמאית בעלת ניסיון מחקרי, בעיקר בתחומי הקרימינולוגיה, החברה והאלימות במציאות פלסטינית-ישראלית. בשנת 2024 נעצרה בחשד להסתה, לאחר פרסום עצומה אשר קראה "לבטל את הציונות", וטענה כי ישראל מבצעת "רצח עם בעזה". האוניברסיטה העברית בירושלים השעתה אותה בעקבות ההאשמות הללו, ואף הצביעה על כך שמדובר ב"תקדים מסוכן" מבחינת חופש האקדמיה בישראל.
בהמשך, היא קיבלה משרה באוניברסיטת פרינסטון היוקרתית, במסגרת המרכז לחופש אקדמי ובין-תחומי. הקורס שאותו היא עומדת ללמד יעסוק, כך על פי פרסומים, בהשוואות בין עזה לרצח עם, בטענות על "מתקפה רבייתית" של ישראל כלפי הפלסטינים, ובהיבטים של מגדר, משפחה ורבייה כזירת מאבק. במסגרת הקורס יידונו סוגיות מרכזיות, כמו חופש אקדמי מול אחריות מוסדית.
זכותו של מרצה לבטא עמדה ביקורתית, ואף שנויה במחלוקת, והיא חיונית בחופש האקדמי. באוניברסיטאות ניתן למצוא תיאורים שמאתגרים את הקונצנזוס, וגם זה חיובי. אולם כאשר עמדה ציבורית נחשבת כקיצונית, מזוהה עם קריאה להפלת שיטה פוליטית (כמו הציונות), וטוענת לרצח עם כלפי מיעוט, עולות השאלות: האם זהו עוד "מחקר ביקורתי" או קריאה פוליטית? והאם המוסד חייב ליישם סייגים והגבלות כדי לא להפוך לזירת
בשנים האחרונות הופנו ביקורות למחקרה של פרופ' שלהוב-קיבורקיאן, וטענות המועלות על ידי עיתונאים כלפי גופי ביקורת המחקר. בתחקיר שפרסם כתב ערוץ 12 עמרי מניב העלה טענות כי מחקרה מסתמך בעיקר על ראיונות עם ילדים פלסטינים ועל הנחות רחבות, וכי חלק מהקביעות בו "משוללות יסוד".
יש להבין כי כאשר מדובר בהשוואות כבדות משקל כמו השוואה בין עזה לבין השואה או רצח העם הארמני, דרישה למחקר איכותי, לעובדות מגובות ולשקיפות שיטות – היא אקוטית. קורס שיתבסס על טענות כאלה מחויב להיות ברור מאוד לגבי המתודולוגיה שלו וההבחנה בין עמדתו הפוליטית של המרצה לבין עובדות.
העובדה כי מרצה שמושעה בישראל בעקבות אמירות אנטישמיות שקריות נגד המדינה, מוצאת עבודה במוסד אקדמי מוביל בארה"ב, היא סמן לכך שחופש הדעה והעבודה האקדמית לא פוגש את הצדק הבסיסי של בני אנוש. במקרה זה מדובר בניסיון לפתח תפיסות עוינות בלתי הגיוניות ושקריות שבעקבותיהן כאמור היא הושעתה מהאונברסיטה העברית. במאמר שכתבתי בעבר ב"מעריב" וב"ג'רוזלם פוסט" ציינתי כיצד מסע ההשמצה והדה-לגיטימציה נגד ישראל על ידי שלהוב-קיבורקיאן הוא לא פחות משערורייה, וכי היה צורך להעמידה לדין על הסתה.
כעת, המיקום החדש באוניברסיטת פרינסטון מעניק לה במה רחבה יותר להפיץ את דעות הפיגולים השקריות שלה. הכותרת של הקורס כאמור מטלטלת – "מגדר, רבייה ורצח עם" – והשוואה בין עזה לשואה או לרצח העם בכלל שייכת לתחום הפוליטי, מניפולציה כדי למשוך בכחש סטודנטים, לא פחות.
עבור הקהל הישראלי, זיכרון השואה הוא קדוש. הקביעה של המרצה המבזה את ישראל וטוענת ש"מתקיים רצח עם בעזה" היא מסוג המילים המייצרות מחלוקת ופילוג. מדובר בהכרזה כי "הגוף הפלסטיני חי תחת מתקפה לא רק צבאית, אלא גם חברתית-מגדרית-ביולוגית" – וזו השקפה רדיקלית ואנטישמיות לשמה. האקדמיה חייבת לשמור על איזון בין חופש הביטוי לבין אחריות במסגרת ההוראה: כשקורס עוסק בנושאים כה רגישים ומעוררי מחלוקת ושנאה, השימוש במונחים כ"רצח עם" מחייב הסבר מפורט והבהרה של גבולות המחקר האקדמי למול עמדות אישיות.
עבור הקהילה היהודית, יש לראות בהתפתחויות הללו אות אזהרה. כשמרצה בישראל נחקרת בשל אמירותיה ומצליחה להמשיך ללמד בארה"ב, הדבר מחייב בחינה מחדש של מערכת היחסים שבין האקדמיה לבין מרצים המפיצים כזבים במסווה של "מחקרים אקדמיים". מטרת הקורס שפרופ' קיבורקיאן אמורה להעביר באוניברסיטת פרינסטון היא לא פחות מניסיון להנדוס תודעה.
הטור שלפניכם יישלח ככתבה, ואחרי פרסומו ב"מעריב" וב"ג'רוזלם פוסט" – לאוניברסיטת פרינסטון, עם בקשה להבהרה: כיצד מרצה כנדירה שלהוב-קיבורקיאן, שנחקרה על הסתה בישראל, יכולה להמשיך ולהיות מרצה במוסד היוקרתי פרינסטון בארה"ב?
הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, קונסול כבוד בישראל של נאורו, סגן דקאן הסגל הקונסולרי וסגן נשיא מועדון השגרירים בישראל
יורם מוקדי מראיין את תא"ל במיל' ראם עמינח-לשעבר חבר פורום מטכ"ל, חבר בורד במכון לבטחון לאומי INSS, על התקציב הביטחון החדש, ועל חוק הגיוס; אבנר הלפרין- מנכ"ל שיבא אימפקט וזרוע החדשנות ARC, על מודל שפה לפיצוח הגנום האנושי; נדבר גם עם המוסיקאי והיוצר- דני בסן, על יום הולדתו ה-70 ושירו החדש; תומר רבינוביץ'- מנכ"ל דף חדש, על הנתונים המדאיגים על קריסת מעמד הביניים והתרחבות "מכונת החובות"; מורן צ'מסי- שותף מנהל בAmplefields Investments, על עתיד עולם ההייטק; טלי ארז, מנכ"לית עמותת עלם למען נוער בסיכון, על העלייה הדרמטית באלימות בקרב בני נוער; אבישחר אמיר- מטפל בכאב, על כאבי גב תחתון וסיאטיקה
חברת הכנסת עדי עזוז ממפלגת "יש עתיד" מסבירה כיצד לדעתה צריך להיראות חוק הגיוס , איך יאיר לפיד יוכל להקים קואליציה אחרי הבחירות הקרובות וכיצד ניתן לסייע לנערות ונערים בסיכון
חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי ממפלגת "יש עתיד" מספרת למה אנשי משמר הכנסת לא נתנו לה להיכנס לחדר הישיבות בכנסת , איך צריך לפעול כדי לסייע לאלפי חיילים שחזרו מהמלחמה עם פגיעות נפשיות ואיזו ועדת חקירה צריך להקים לאסון השבעה באוקטובר
