אחרי דברי הבלע האנטישמיים שבעקבותיהם הושעתה מהאוניברסיטה העברית, פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן, הוזמנה לאוניברסיטת פרינסטון כדי להעביר קורס מניפולטיבי המשווה בין "רצח העם בעזה" לבין השואה. דוד בן בסט
בשבועות האחרונים עלתה לכותרות בקול תרועה גדולה העובדה שלפיה פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן הצטרפה לאוניברסיטת פרינסטון כמבקרת אורחת, והיא מלמדת קורס אשר כותרתו היא "מגדר, רבייה ורצח עם". במסגרת הקורס ידונו במה שמכונה "היכולת הביולוגית והחברתית של הפלסטינים להתקיים, מנקודת השוואה בין עזה לבין השואה". היות שהנושא עבר בשקט מתחת לרדאר התקשורת, הגיע הזמן להציף אותו בפני הציבור בארץ ובחו"ל.
מדובר במרצה שהושעתה בישראל בשל אמירות הנחשבות אנטי-ציוניות ואנטישמיות, ועברה חקירה פלילית בחשד להסתה. כעת היא מוצאת עבודה באחד ממוסדות האקדמיה היוקרתיים בעולם, שמכריז על מחויבותו לחופש אקדמי ולחופש הביטוי. התשובות שאוניברסיטת פרינסטון חייבת לציבור הסטודנטים ולנו הן לשאלות הללו: מהי זכותו של פרופסור להציג קורס עם נקודת מבט שקרית, קיצונית ואנטישמית? ומהי אחריות המוסד האקדמי כלפי החברה שבה הוא פועל?
פרופ' שלהוב-קיבורקיאן מציגה עצמה כאקדמאית בעלת ניסיון מחקרי, בעיקר בתחומי הקרימינולוגיה, החברה והאלימות במציאות פלסטינית-ישראלית. בשנת 2024 נעצרה בחשד להסתה, לאחר פרסום עצומה אשר קראה "לבטל את הציונות", וטענה כי ישראל מבצעת "רצח עם בעזה". האוניברסיטה העברית בירושלים השעתה אותה בעקבות ההאשמות הללו, ואף הצביעה על כך שמדובר ב"תקדים מסוכן" מבחינת חופש האקדמיה בישראל.
בהמשך, היא קיבלה משרה באוניברסיטת פרינסטון היוקרתית, במסגרת המרכז לחופש אקדמי ובין-תחומי. הקורס שאותו היא עומדת ללמד יעסוק, כך על פי פרסומים, בהשוואות בין עזה לרצח עם, בטענות על "מתקפה רבייתית" של ישראל כלפי הפלסטינים, ובהיבטים של מגדר, משפחה ורבייה כזירת מאבק. במסגרת הקורס יידונו סוגיות מרכזיות, כמו חופש אקדמי מול אחריות מוסדית.
זכותו של מרצה לבטא עמדה ביקורתית, ואף שנויה במחלוקת, והיא חיונית בחופש האקדמי. באוניברסיטאות ניתן למצוא תיאורים שמאתגרים את הקונצנזוס, וגם זה חיובי. אולם כאשר עמדה ציבורית נחשבת כקיצונית, מזוהה עם קריאה להפלת שיטה פוליטית (כמו הציונות), וטוענת לרצח עם כלפי מיעוט, עולות השאלות: האם זהו עוד "מחקר ביקורתי" או קריאה פוליטית? והאם המוסד חייב ליישם סייגים והגבלות כדי לא להפוך לזירת
בשנים האחרונות הופנו ביקורות למחקרה של פרופ' שלהוב-קיבורקיאן, וטענות המועלות על ידי עיתונאים כלפי גופי ביקורת המחקר. בתחקיר שפרסם כתב ערוץ 12 עמרי מניב העלה טענות כי מחקרה מסתמך בעיקר על ראיונות עם ילדים פלסטינים ועל הנחות רחבות, וכי חלק מהקביעות בו "משוללות יסוד".
יש להבין כי כאשר מדובר בהשוואות כבדות משקל כמו השוואה בין עזה לבין השואה או רצח העם הארמני, דרישה למחקר איכותי, לעובדות מגובות ולשקיפות שיטות – היא אקוטית. קורס שיתבסס על טענות כאלה מחויב להיות ברור מאוד לגבי המתודולוגיה שלו וההבחנה בין עמדתו הפוליטית של המרצה לבין עובדות.
העובדה כי מרצה שמושעה בישראל בעקבות אמירות אנטישמיות שקריות נגד המדינה, מוצאת עבודה במוסד אקדמי מוביל בארה"ב, היא סמן לכך שחופש הדעה והעבודה האקדמית לא פוגש את הצדק הבסיסי של בני אנוש. במקרה זה מדובר בניסיון לפתח תפיסות עוינות בלתי הגיוניות ושקריות שבעקבותיהן כאמור היא הושעתה מהאונברסיטה העברית. במאמר שכתבתי בעבר ב"מעריב" וב"ג'רוזלם פוסט" ציינתי כיצד מסע ההשמצה והדה-לגיטימציה נגד ישראל על ידי שלהוב-קיבורקיאן הוא לא פחות משערורייה, וכי היה צורך להעמידה לדין על הסתה.
כעת, המיקום החדש באוניברסיטת פרינסטון מעניק לה במה רחבה יותר להפיץ את דעות הפיגולים השקריות שלה. הכותרת של הקורס כאמור מטלטלת – "מגדר, רבייה ורצח עם" – והשוואה בין עזה לשואה או לרצח העם בכלל שייכת לתחום הפוליטי, מניפולציה כדי למשוך בכחש סטודנטים, לא פחות.
עבור הקהל הישראלי, זיכרון השואה הוא קדוש. הקביעה של המרצה המבזה את ישראל וטוענת ש"מתקיים רצח עם בעזה" היא מסוג המילים המייצרות מחלוקת ופילוג. מדובר בהכרזה כי "הגוף הפלסטיני חי תחת מתקפה לא רק צבאית, אלא גם חברתית-מגדרית-ביולוגית" – וזו השקפה רדיקלית ואנטישמיות לשמה. האקדמיה חייבת לשמור על איזון בין חופש הביטוי לבין אחריות במסגרת ההוראה: כשקורס עוסק בנושאים כה רגישים ומעוררי מחלוקת ושנאה, השימוש במונחים כ"רצח עם" מחייב הסבר מפורט והבהרה של גבולות המחקר האקדמי למול עמדות אישיות.
עבור הקהילה היהודית, יש לראות בהתפתחויות הללו אות אזהרה. כשמרצה בישראל נחקרת בשל אמירותיה ומצליחה להמשיך ללמד בארה"ב, הדבר מחייב בחינה מחדש של מערכת היחסים שבין האקדמיה לבין מרצים המפיצים כזבים במסווה של "מחקרים אקדמיים". מטרת הקורס שפרופ' קיבורקיאן אמורה להעביר באוניברסיטת פרינסטון היא לא פחות מניסיון להנדוס תודעה.
הטור שלפניכם יישלח ככתבה, ואחרי פרסומו ב"מעריב" וב"ג'רוזלם פוסט" – לאוניברסיטת פרינסטון, עם בקשה להבהרה: כיצד מרצה כנדירה שלהוב-קיבורקיאן, שנחקרה על הסתה בישראל, יכולה להמשיך ולהיות מרצה במוסד היוקרתי פרינסטון בארה"ב?
הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, קונסול כבוד בישראל של נאורו, סגן דקאן הסגל הקונסולרי וסגן נשיא מועדון השגרירים בישראל
בפרק ה-12 של "קשר פתוח" אנחנו מארחים את יורם רוטבך, 4Z1YR יו"ר אגודת תקשורת הרדיו הישראלית ודמות מרכזית בהתפתחות הרדיו הדיגיטלי בישראל.
בשיחה אנחנו חוזרים לדרך שלו אל חובבות הרדיו, ומדברים על החיבור בין רדיו, מחשבים, רשתות וטכנולוגיה.
אנחנו נכנסים לעולם ה-DMR, להקמת התשתיות והשרתים בישראל, ולחיבור בין ממסרים מקומיים לרשת עולמית של חובבי רדיו.
מעבר לטכנולוגיה, אנחנו מדברים גם על האגודה, הקהילה, האתגרים של חובבות הרדיו בעידן המודרני, והחשיבות של הכנסת דור חדש לתחביב.
פרק על החיבור בין רדיו מסורתי לעולם דיגיטלי, ועל האנשים שבונים את התשתית שמחברת ביניהם.
קשר פתוח | הפודקאסט של חובבי הרדיו בישראל
בפרק ה-11 של "קשר פתוח" אנחנו מארחים את צביקה סגל, 4Z1ZV חובב רדיו שמחבר בין טכנולוגיה, יצירה, שטח וקהילה.
צביקה מספר על הדרך שלו לעולם חובבות הרדיו ועל מה שממשיך לרתק אותו בתחביב גם בעידן האינטרנט והסלולר: היכולת לבנות, להתנסות ולחבר בין רדיו, מחשבים ותוכנה, ואז ללחוץ על ה-PTT ולגלות מי יענה מהצד השני.
בשיחה אנחנו נוגעים בחובבות הרדיו המודרנית, בתקשורת דיגיטלית, בלוויינים, בהפעלות מהשטח ובחוויה של ליצור קשרים בארץ ובעולם באמצעות מערכת שבנית והקמת בעצמך.
אבל מעבר לטכנולוגיה, זהו גם פרק על הסקרנות שמניעה חובבי רדיו, על הרצון ללמוד ולנסות דברים חדשים, ועל הקהילה שנבנית סביב התחביב.
מפיק: בני לחובר 4X5LB
מנחה: טומי קוויט 4X5TQ
טכנאי שידור ועורך: יורי שיבנוב
תחקירן: אופיר פרי
הוקלט באולפני רדיוס 100FM
קשר פתוח | הפודקאסט של חובבי הרדיו בישראל
בפרק העשירי של "קשר פתוח" אנחנו מארחים את רון יציב,4X1IG מהדמויות הוותיקות והמוכרות בחובבות
הרדיו בישראל.
בשיחה עם רון אנחנו חוזרים לדרך שבה התחיל בעולם הרדיו, ומדברים על השנים הרבות של פעילות בארץ ובעולם,
על הקשר בין קהילת חובבי הרדיו בישראל לקהילה הבינלאומית, ועל המקום החשוב של חובבות הרדיו דווקא ברגעים
שבהם מערכות התקשורת הרגילות כבר לא מובנות מאליהן.
דרך הניסיון האישי שלו אנחנו נוגעים גם בתקשורת בשעת חירום, בעבודה מול ה-IARU, בחשיבות של ידע, תרגול
ומוכנות, ובעיקר בשאלה מה הופך את חובבות הרדיו להרבה יותר מעוד תחביב טכני.
פרק על רדיו, אנשים, אחריות וקהילה, עם אדם שחי את העולם הזה כבר עשרות שנים.
קשר פתוח | הפודקאסט של חובבי הרדיו בישראל
