העיתונאי טאקר קרלסון הפך לפרובוקטור המפיץ אנטישמיות ואף מתפקד כמגבר של רעיונות קיצוניים, תיאוריות קונספירציה ודמויות שוליים שהקשר בינן לבין מציאות אחראית אינו קיים. דוד בן בסט
יש רגעים שבהם פרשנות פוליטית מפסיקה להיות ניתוח רציני והופכת למופע של פרובוקציה. טאקר קרלסון, מי שהיה במשך שנים אחד הפרשנים המשפיעים ביותר בטלוויזיה האמריקאית, הפך בשנים האחרונות לדוגמה בולטת של משפיען אנטישמי ביותר לכאורה. האיש שעמד בזמנו במרכז אחת מתוכניות החדשות הנצפות בארה"ב בערוץ פוקס ניוז, הפך בהדרגה למגבר של רעיונות קיצוניים, תיאוריות קונספירציה ודמויות שוליים שהקשר בינן לבין מציאות פוליטית אחראית כמעט אינו קיים.
דווקא משום כוחו התקשורתי העצום, ההתנהלות הזאת מעוררת פליאה. קרלסון, שכיום מחזיק בפודקאסט פופולרי ובתוכנית רשת נצפית, איננו בלוגר אלמוני או פרשן שולי. במשך שנים הוא היה אחד האנשים המשפיעים ביותר על השיח הציבורי בארה"ב. מיליוני צופים הקשיבו לדבריו מדי ערב. ולכן, כאשר אדם בעמדה כזו מעניק במה לדמויות קיצוניות או מפיץ טענות חסרות בסיס – הנזק הציבורי עלול להיות עצום.
לאורך השנים האחרונות קרלסון הפך למעין במה קבועה עבור תיאוריות קונספירציה ואנשים שמייצגים את השוליים הרדיקליים של השיח הפוליטי. הוא אפשר ראיונות עם אנשים הזויים, נתן במה לאנשים שמטילים ספק בעובדות היסטוריות מבוססות, ולעיתים אף הפיץ בעצמו טענות מטורפות.
הבעיה אינה רק התיאוריות עצמן. הבעיה היא גם האנשים שקרלסון בוחר לתת להם במה. במהלך השנים הוא העניק זמן שידור רב לדמויות שנויות במחלוקת, חלקן אף בעלות עמדות קיצוניות או אנטי-מערביות. במקום להעמיד אותן מול שאלות קשות, נדמה היה לעיתים כי הוא מאפשר להן לפרוש את רעיונותיהן כמעט ללא ביקורת. תוכניות שאמורות להיות זירה לדיון ציבורי, הופכות למעין תיאטרון של רעיונות שוליים. כאשר תיאוריות קונספירציה מקבלות במה מרכזית, הן מתחילות להיראות לגיטימיות בעיני חלק מן הצופים.
אחרי ביקורו החטוף בישראל, הוא ירק אש וגופרית במשך תוכנית שלמה על ישראל. בין השאר הוא רמז שכבוד נשיא המדינה יצחק הרצוג ביקר את עבריין המין ג'פרי אפשטיין, מה שלא היה ולא נברא. בעקבות דבריו, שלח הנשיא מכתב אזהרה לקרלסון לפני תביעה משפטית.
הקושי מתעצם כאשר בוחנים את יחסו של קרלסון למזרח התיכון. במקום להפנות את עיקר הביקורת למשטרים דיקטטוריים כמו איראן, מדינה המממנת ארגוני טרור ברחבי העולם – הוא בוחר שוב ושוב למקד את חיצי הביקורת דווקא בישראל, המדינה הדמוקרטית היחידה באזור.
כאשר נדרש קרלסון לנתח את המציאות במזה"ת, לעיתים נדמה כי סדרי העדיפויות מתהפכים. במקום להצביע על האיום האידיאולוגי והצבאי של המשטר האיראני ושל ארגוני הטרור הנתמכים על ידו, הוא מרבה לתקוף דווקא את המדיניות של ישראל או של ארה"ב.
הפרדוקס הזה בולט במיוחד לאחר מתקפות הטרור של חמאס בשנים האחרונות. בעוד רוב העולם המערבי זיהה את האירועים הללו כהוכחה נוספת לאופיו הרצחני של הארגון, קרלסון בחר לעיתים להציג את הסכסוך דרך עדשה שממעיטה בחומרת הטרור ומתמקדת בעיקר בביקורת על תגובת ישראל.
גישה זו עוררה ביקורת גם בתוך המחנה השמרני בארה"ב. פרשנים ואנשי ציבור רבים תהו כיצד מי שמתיימר להיות פטריוט אמריקאי ומבקר חריף של משטרים טוטליטריים, מוצא עצמו לפתע מאמץ רטוריקה שמזכירה לעיתים את הנרטיבים של אויבי המערב.
אך מעבר לפוליטיקה, יש כאן גם שאלה עמוקה יותר על תפקידה של התקשורת. פרשנות פוליטית יכולה להיות חריפה, ביקורתית ואפילו פרובוקטיבית, וזה חלק מהדמוקרטיה. אולם כאשר הגבול בין ביקורת לגיטימית לבין הפצת רעיונות חסרי בסיס מיטשטש, התוצאה היא בלבול ציבורי מסוכן.
ההשפעה של דמויות תקשורתיות אינה מסתיימת במסך ובהסכת. היא מחלחלת לשיח הציבורי, לרשתות החברתיות ולתודעה הפוליטית של מיליוני אנשים. ולכן כאשר פרשן בעל השפעה בוחר שוב ושוב לתת במה לדמויות קיצוניות או להפיץ רעיונות בלתי מבוססים, האחריות הציבורית שלו הופכת לעצומה.
טאקר קרלסון עדיין נהנה מקהל נאמן. אך השאלה המרכזית אינה כמה צופים יש לו וכמה זמן הם ימשיכו להאזין לתוכניות הפרובוקטיביות שלו, אלא איזה סוג של שיח הוא מעודד. האם מדובר בעיתונות ביקורתית ואחראית, או במופע מתמשך של פרובוקציות ותיאוריות שוליים?
בעידן שבו העולם מתמודד עם טרור בינלאומי, עם התפשטות אידיאולוגיות קיצוניות ועם מלחמות מידע, התשובה לשאלה הזו חשובה מאי פעם. כי כאמור, כאשר רעיונות קיצוניים מקבלים במה מרכזית בתקשורת, הם מפסיקים להיות שוליים. והבעיה איננה רק של אדם אחד, אנטישמי לכאורה ככל שיהיה, אלא היא משפיעה על השיח הציבורי כולו.
הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, קונסול כבוד וסגן דיקאן הסגל הקונסולרי, נשיא אגודת תקשורת הרדיו הישראלית, ולשעבר קשב גלי צה"ל וכתב ברשת הטלוויזיה NBC
בפרק ה-12 של "קשר פתוח" אנחנו מארחים את יורם רוטבך, 4Z1YR יו"ר אגודת תקשורת הרדיו הישראלית ודמות מרכזית בהתפתחות הרדיו הדיגיטלי בישראל.
בשיחה אנחנו חוזרים לדרך שלו אל חובבות הרדיו, ומדברים על החיבור בין רדיו, מחשבים, רשתות וטכנולוגיה.
אנחנו נכנסים לעולם ה-DMR, להקמת התשתיות והשרתים בישראל, ולחיבור בין ממסרים מקומיים לרשת עולמית של חובבי רדיו.
מעבר לטכנולוגיה, אנחנו מדברים גם על האגודה, הקהילה, האתגרים של חובבות הרדיו בעידן המודרני, והחשיבות של הכנסת דור חדש לתחביב.
פרק על החיבור בין רדיו מסורתי לעולם דיגיטלי, ועל האנשים שבונים את התשתית שמחברת ביניהם.
קשר פתוח | הפודקאסט של חובבי הרדיו בישראל
בפרק ה-11 של "קשר פתוח" אנחנו מארחים את צביקה סגל, 4Z1ZV חובב רדיו שמחבר בין טכנולוגיה, יצירה, שטח וקהילה.
צביקה מספר על הדרך שלו לעולם חובבות הרדיו ועל מה שממשיך לרתק אותו בתחביב גם בעידן האינטרנט והסלולר: היכולת לבנות, להתנסות ולחבר בין רדיו, מחשבים ותוכנה, ואז ללחוץ על ה-PTT ולגלות מי יענה מהצד השני.
בשיחה אנחנו נוגעים בחובבות הרדיו המודרנית, בתקשורת דיגיטלית, בלוויינים, בהפעלות מהשטח ובחוויה של ליצור קשרים בארץ ובעולם באמצעות מערכת שבנית והקמת בעצמך.
אבל מעבר לטכנולוגיה, זהו גם פרק על הסקרנות שמניעה חובבי רדיו, על הרצון ללמוד ולנסות דברים חדשים, ועל הקהילה שנבנית סביב התחביב.
מפיק: בני לחובר 4X5LB
מנחה: טומי קוויט 4X5TQ
טכנאי שידור ועורך: יורי שיבנוב
תחקירן: אופיר פרי
הוקלט באולפני רדיוס 100FM
קשר פתוח | הפודקאסט של חובבי הרדיו בישראל
בפרק העשירי של "קשר פתוח" אנחנו מארחים את רון יציב,4X1IG מהדמויות הוותיקות והמוכרות בחובבות
הרדיו בישראל.
בשיחה עם רון אנחנו חוזרים לדרך שבה התחיל בעולם הרדיו, ומדברים על השנים הרבות של פעילות בארץ ובעולם,
על הקשר בין קהילת חובבי הרדיו בישראל לקהילה הבינלאומית, ועל המקום החשוב של חובבות הרדיו דווקא ברגעים
שבהם מערכות התקשורת הרגילות כבר לא מובנות מאליהן.
דרך הניסיון האישי שלו אנחנו נוגעים גם בתקשורת בשעת חירום, בעבודה מול ה-IARU, בחשיבות של ידע, תרגול
ומוכנות, ובעיקר בשאלה מה הופך את חובבות הרדיו להרבה יותר מעוד תחביב טכני.
פרק על רדיו, אנשים, אחריות וקהילה, עם אדם שחי את העולם הזה כבר עשרות שנים.
קשר פתוח | הפודקאסט של חובבי הרדיו בישראל
