פרשת המימון לגורמים אסלאמיים קיצוניים בשוודיה מבהירה כיצד איבה שזוכה לתשתית מוסדית עלולה להפוך לכוח החותר תחת מרקם החיים של מדינה שלמה. דוד בן בסט
בשנים האחרונות הפכה שוודיה, מדינה הידועה בתדמיתה הליברלית והדמוקרטית, לאחד המקומות המורכבים והמאתגרים ביותר עבור יהודים באירופה. השיח המסית נגד יהודים החל עוד לפני 7 באוקטובר, והפך להתארגנות שיטתית של גורמים קיצוניים, שחלקם זוכים למימון ציבורי נדיב שמועבר ברשלנות ובעצימת עיניים.
תחקיר מעמיק שפורסם בעיתון השוודי "Dagens Nyheter" חשף לאחרונה פרשה שמטלטלת את המדינה. כ־100 מיליון דולר מכספי ציבור, שיועדו לשירותי חינוך, רווחה וגנים לילדים, הוזרמו לרשתות מוסדיות המזוהות עם גורמים אסלאמיים קיצוניים. חלק מהגורמים הללו פעלו במשך שנים להעמקת השנאה כלפי יהודים, לקידום אג'נדות אנטישמיות ולהשתלבות בתאי פעילות של האחים המוסלמים, ולמעשה תדלקו ומימנו הסתה ושנאה.
האנטישמיות בשוודיה היא תופעה בעלת שכבות רבות. מצד אחד, יש בה שורשים המגיעים לשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר חלקים באליטה האינטלקטואלית אימצו גישה ביקורתית כלפי ישראל. מצד שני, גלי ההגירה ההמוניים לשוודיה ממדינות מוסלמיות בעשורים האחרונים הביאו איתם מתחים תרבותיים וזהותיים, אשר לא טופלו כראוי על ידי הרשויות.
באלימות, בהפגנות ובשיח ברשתות ניתן להבחין כי חלק מהשיח האנטי־ישראלי הוסט מזמן לעבר אנטישמיות ברורה: פגיעה בבתי כנסת, איומים על רבנים ותקיפות פיזיות ומילוליות כלפי יהודים ברחוב. קהילות יהודיות במאלמו ובשטוקהולם דיווחו על תחושת חוסר ביטחון הולכת וגוברת, על כך שילדים נמנעים מללבוש סמלים יהודיים בפומבי, ועל בתי ספר יהודיים שנזקקים לאבטחה כבדה.
לתוך המציאות הזו נכנסה פרשת המימון השערורייתית. היא לא רק חשפה כשל מערכתי, אלא גם מבהירה כיצד איבה שמקבלת תשתית כספית ומוסדית עלולה להפוך לכוח החותר תחת מרקם החיים של מדינה שלמה. התחקיר השוודי הציג פרטים מדאיגים. רשתות מוסדיות בשטוקהולם ובגטבורג, כגון אל־אזהר, שפעלו תחת מעטה של מוסדות חינוך לגיטימיים, היו מעורבות בהעברת כספים למטרות שלא תאמו כלל את הייעוד הציבורי שלהן. באמצעות הגופים הללו הן רכשו נדל"ן ורכבי יוקרה ומימנו ארגונים המזוהים עם אידיאולוגיה קיצונית כמו האחים המוסלמים.
רשויות הפיקוח בשוודיה הודו כי במשך שנים ניהלו בקרה רופפת מאוד על הכספים, מתוך רצון מוצהר לקדם חינוך עצמאי ופלורליסטי, אך למעשה הפכו קורבן למערכת שהוסוותה כמוסדות חינוך, ותפקדה כערוץ מימון פוליטי ואידיאולוגי.
הכסף שזרם למוסדות הללו נוצל גם כדי לממן תעמולה אנטישמית, הפצת קונספירציות והטפה נגד ישראל ויהודים. במספר מקרים נמצאו מוסדות שבהם הונצחה שנאה, וילדים חונכו על בסיס תפיסות שמערערות על עצם הלגיטימיות של קיום יהודי.
במדינה המתיימרת להיות דמוקרטית וליברלית, השיח ברשתות הפך להרסני, מלווה בהפצת מידע כוזב על יהודים, על ישראל ועל הסכסוך במזרח התיכון. חלק מכך מועצם על ידי אותם מוסדות שקיבלו מימון ציבורי.
יהודי שוודיה אינם רבים – רק כ־20 אלף נפש נותרו שם – אך ההרגשה בקרבם היא שהחיים במדינה הפכו להיות מאתגרים באופן גובר והולך. איומים ותקיפות הפכו לשכיחים יותר בשנים האחרונות. רבנים, חנויות כשרות ובתי כנסת הותקפו, והמשטרה נאלצה להציב אבטחה באירועים יהודיים.
באזורים ובשכונות גדולות במאלמו, יהודים נמנעים מלבקר במקומות המזוהים עם יהדות מחשש לפגיעה. אחד הסיפורים המצמררים ביותר בתחקיר התעכב על תלמידים יהודים שהעידו כי בבית הספר הם שומעים אמירות כמו "היטלר צדק", או קריאות "מוות ליהודים" בהפסקות.
אחת השאלות הקשות העולות מהפרשה היא כיצד מדינה מתוקנת, עם מערכת פיקוח מפותחת, הצליחה לפספס תופעה שסחטה ממשלם המיסים כ־100 מיליון דולר. נראה כי הרצון השוודי לשמור על מדיניות פתוחה וסובלנית כלפי קהילות מהגרים הפך לעיוורון מסוכן, כזה שאפשר לקבוצות רדיקליות לנצל את המערכת לרעה.
התגובה של הרשויות הגיעה מאוחר מדי. רק לאחר חשיפת התחקיר החלו להיסגר בתי ספר, ובוצעו מעצרים וחילוט נכסים. אך הנזק בקרב הקהילות היהודיות כבר נעשה. הפרשה הזו אינה רק סיפור על שחיתות כלכלית. היא סיפור על מדינה שעומדת מול מציאות חדשה, שבה ארגונים אידיאולוגיים מנצלים את המנגנונים שלה כדי לקדם שנאה.
הציבור השוודי מתעורר מאוחר מדי, כמו במרבית מדינות אירופה שהחלו להבין שאנטישמיות אינה תופעה שולית. האנטישמיות ניזונה מכסף, מאידיאולוגיה ומהיעדר בקרה. כשהיא זוכה לתשתית מוסדית, היא הופכת לאיום על כל מרקם החיים הדמוקרטי.
כעת על הממשלה השוודית לקחת אחריות מלאה, לחזק את האבטחה, לנקות את המוסדות מהשפעה קיצונית, ולוודא שכסף ציבורי יגיע למטרותיו האמיתיות, ולא לגורמי שנאה. פרשת 100 מיליון הדולר אינה רק פרשה של ניהול כושל, אלא עדות לכך שגם מדינות מתקדמות עלולות ליפול קורבן למנגנונים של הסתה קיצונית.
האנטישמיות בשוודיה הגיעה לשיאים חדשים, משום שאפשרו לה להתפתח מתחת לרדאר במשך שנים, וכאשר מחוללי האנטישמיות קיבלו מימון ציבורי – הפכה לאיום מוחשי. במדינה שאינה מגינה על הקהילה היהודית שלה, לא רק היהודים נפגעים – אלא הדמוקרטיה כולה.
הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, קונסול כבוד וסגן דיקאן הסגל הקונסולרי, נשיא אגודת תקשורת הרדיו הישראלית, ולשעבר קשב גלי צה"ל וכתב ברשת הטלוויזיה NBC.
יורם מוקדי מראיין את לילך סיגן, חוקרת תקשורת אונ' בר אילן, עיתונאית וסופרת; עו"ד אמיר שושני, טייס חיל האוויר לשעבר, מורה דרך בשעות הפנאי וחובב היסטוריה נלהב; נדבר גם עם שחר דיין, מנכ"ל אנימלס; דני רובס, זמר ומוסיקאי; ד"ר ג'סי ויינברג, חוקר בתכנית ארצות הברית וישראל בזירה הגלובלית ב-INSS; עו"ד יפית מישורי סבג, יועצת סביבה ואקלים לרשויות מקומיות בחברת DHV MED; שמעון גרשון, מנכ"ל ומייסד "ערבויות ישיר", כדורגלן עבר, מוסיקאי.
בפרק זה של הפודקאסט "לתפוס את הפטנט", ד"ר אתי לוצאטו ועו"ד תמר לוצאטו מארחות את אור נדב ארגוב, ראש תחום שותפויות אסטרטגיות ואימפקט במרגלית סטארט־אפ סיטי וב־GAIA Partners,
ואת ד"ר נועם יוסף, מנכ"ל גאיה פרטנרס – מרכז חדשנות הפועל לקידום סטארטאפים, יזמים ומשקיעים בתחומי האקלים, האגריפוד והקיימות.
בפרק הם מספרים על חזונו של אראל מרגלית, ומסבירים מה הופך את צפון המדינה לאטרקטיבי עבור יזמים,
ומהם העוגנים המשמעותיים – כמו הקיבוצים, התעשייה והפיכתה של תל־חי לאוניברסיטה – שמאפשרים ליצור אקוסיסטם מתפקד וחזק המבוסס על חיבורים סינרגטיים.
בנוסף, נדבר על ההשפעה של המלחמה על היזמים בגליל ובגולן, ונבין מה הקשר המפתיע בין אמנות לחדשנות וכיצד תפיסה הוליסטית מסייעת לבניית חברות.
עוד בפרק: נכיר את קהילת הנשים היזמיות Galiladies ונדון בשאלה מדוע הצפון, בדומה לטקסס, מסתמן בתור העתיד של מדינת ישראל. האזינו לפרק מלא השראה, תשוקה לגליל וחזון לעתיד טוב יותר.
היועץ הפוליטי לשעבר של ראש הממשלה נתניהו, עומרי אקוניס מסביר למה החליט להתמודד בפריימריז לרשימת הליכוד לכנסת הבאה , מה דעתו על התנהלות בית המשפט העליון בשנים האחרונות ואיך הוא מרגיש כלוחם ב"כוח מאה", בעקבות פרשת שדה תימן
