טראמפ מתרחק, בעלות ברית נוספות הולכות בעקבותיו – ועל ישראל להבין כי היא נותרה לבד בזירה האסטרטגית. דוד בן בסט
בזמן שבעיני הציבור הישראלי, הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ נחקק כ"ידיד אמת של ישראל", נראה כי מציאות 2025 מספרת סיפור שונה לחלוטין. מי שנחשב בעבר למגן ירושלים, האיש שהעביר את שגרירות ארה"ב לבירת ישראל, והכיר בריבונות הישראלית ברמת הגולן – שולח בשנה האחרונה שורה של מסרים מדאיגים, לא עקביים ולעיתים אף עוינים, שמצביעים על תפנית חדה במדיניותו כלפי ישראל.
הכתובת הייתה על הקיר, אך ישראל סירבה לקרוא אותה.
טראמפ, שכבר ב-2018 ביטל את הסכם הגרעין עם איראן וטען כי הוא יוביל ל"עסקה טובה יותר", חזר בשנה החולפת לדבר על "הסכמות מדיניות" עם טהראן. בנאומו האחרון, הפתיע את המערכת הישראלית כשאמר כי "איראן לא באמת רוצה נשק גרעיני, אלא ביטחון אזורי".
הצהרה זו עמדה בניגוד מוחלט לאזהרות החוזרות ונשנות של המודיעין הישראלי – ולעמדות שהשמיע טראמפ עצמו רק שנתיים קודם לכן.
פתאום, במקום להוביל חזית עולמית נגד הגרעין האיראני, טראמפ נשמע כמי שמוכן לשאת ולתת – גם במחיר הפקרת האינטרס הביטחוני הישראלי.
הבלבול הזה אינו רק מדיני – הוא מסוכן. הוא משדר לטהראן שאפילו המנהיג שנתפס כאויב הגדול ביותר של איראן, מוכן כעת להניח להם להתקדם, כל עוד זה נעשה בשקט יחסי. לישראל – שנשענה על טראמפ כחלק ממדיניות ההרתעה שלה – נותר יותר סימני שאלה.
הסנאטורים הרפובליקנים טום קוטון ולינדזי גרהם אמרו בשבוע שעבר כי העסקה המקובלת היחידה היא כזו שתמנע לחלוטין מטהרן להעשיר אורניום. הם גם קראו לטראמפ להגיש כל עסקת גרעין איראנית לסנאט לאישור, הדורש רוב של שני שלישים.
כאשר נתניהו רואה הזדמנות לחסל את מתקני הגרעין של איראן, טראמפפועל דווקא כדי לנצל הזדמנות להסיר את האיום של איראן להשיג נשק גרעיני על ידי הסכם.
גם בזירה הפלשתינית ,בעוד ישראל תוקפת בעזה במבצע צבאי חדש, טראמפפועל באינטנסיביות להשגת הפסקת אש ודוחף יישם את תוכניתו שלאחר המלחמה לשיקום האזור ל"ריביירה של המזרח התיכון".
במסע הדיפלומטי של טראמפ למזרח התיכון המתוכנן השבוע–– ישראל כלל לא נכללה. לפי התוכנית המקורית הנשיא היה אמור לבקר בריאד, דוחה, ואבו דאבי, אבל לדלג על בן הברית הוותיק בירושלים. זו אמירה ברורה, גם אם היא לא נאמרת בפה מלא: ישראל אינה עוד התחנה הראשונה.
יש הרואים בכך שינוי טקטי. אחרים מזהים מגמה עמוקה: העדפה הולכת וגדלה של אינטרסים מול מדינות המפרץ, שמספקות לארה"ב רווחים כלכליים מהירים, על פני מחויבות ארוכת טווח לישראל ולמדיניות הערכים.
המשא ומתן הישיר בין חמאס לארה"ב אפשר את החזרתו המרגשת של החייל החטוף, עידן אלכסנדר. במקרה הזה, המדיניות של טראמפ דווקא מוכיחה את עצמה לטובת ישראל.
לפי הפרסומים,עידןאלכנסדר אמור לטוס לקטאר ולהיפגש שם עם הנשיא טראמפ ועם אמיר קטאר.
אלכסנדר, חייל ישראלי-אמריקני שגדל בניו ג'רזי, נחטף מבסיסו במהלך מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר.
בכיר חמאס בחו"ל מחמוד מרדאוויסיפר בריאיון לערוץ אל-ערבי הקטארי: "המשא ומתן עם ארה"ב היה ישיר, וזה אינו הראשון בתקופה האחרונה. התנהלו כמה סבבים של משא ומתן עם הגורמים האמריקנים".
ההכרזה של טראמפ על "סיום מעורבותה של ארה"ב במלחמה בתימן" וההבנות הלא רשמיות עם המורדים החות’ים – שלוחי איראן – היא לא פחות מדרמטית.
המטרה, לדבריו, "לקדם יציבות אזורית". אך בפועל, ישראל נותרה חשופה מול טילים חות’יים ארוכי טווח – שכבר הוכחו כמאיימים על אילת, דימונה ונתב"ג.
המסר חד וברור: אם ישראל תחת אש – היא תצטרך להתמודד לבדה. בעיני וושינגטון של טראמפ, עימותים ישירים עם שלוחות איראן במרחב, אינם עוד עניין אמריקני, אלא "בעיה מקומית".
ואז מגיעה התמיכה המשתמעת בגורם שמערער באופן ישיר את היציבות בגבולה הצפוני של ישראל – אבו מוחמד אל-ג’ולאני, מנהיג "הייטתחריר א-שאם", השלוחה לשעבר של אל-קאעידה בסוריה.
בעוד ישראל מזהירה מפני ההשפעה של ג’ולאניבאידליב ובגבול הסורי, ארדואן – נשיא טורקיה – ממשיך לארח אותו באורח לא רשמי, מעניק לו גיבוי עקיף דרך שליטה במעברי גבול והכשרת קרקע לפעילותו הצבאית.
כאשר שנשיא ארה"ב נשאל על כך, הוא לא גינה. להיפך – הוא שב ואמר: "ארדואן הוא ידידי, אדם שאני מחבב". ההצהרה הזו, החוזרת שוב ושוב, מדגישה עד כמה טראמפ מתעלם מהנזק האסטרטגי שמהלכיו של ארדואן גורמים לביטחון ישראל – ובפרט להתבססות הכוחות הסוניים הקיצוניים בגבול הצפון, עם עידוד טורקי.
טורקיה עצמה מתחפשת לגורם אחראי שמוכן לסייע לארה"ב במאמציה ליציבות במזרח התיכון, והשבוע אף תארח את כנס שרי החוץ של נאט"ו באיסטנבול".
מדינות רבות באזור כבר הפנימו את דפוס הפעולה החדש של הממשל האמריקני: קטאר שנקטה בשיטה הזו בעשורים האחרונים כחלק מהניסיון לחדור למערב ולבסס את השפעתה, הפנימה זאת והצהירה כי תעניק לנשיא ארה"ב מתנה בדמות מטוס אייר פורס 1 חדש בשווי של כ-400 מיליון דולר, מדובר במטוס פאר מדגם "ג'מבו" 747-8 של בואינג, שזכה לכינוי "ארמון מעופף בשמיים".
רק בחודש שעבר חתם ארגון טראמפ, החברה העסקית שהקים הנשיא וכעת מובילים אותה בניו, על פרויקט נדל"ן יוקרתי, בשווי של כ-3 מיליארד דולר, להקמת מועדון גולף ומתחם וילות מפואר בדוחא . כדאי גם לשים לב לכך שערב הסעודית הצהירה כבר לפני כחודשיים על השקעות עתק בשווי 600 מיליארד דולר בארה"ב.
בפועל, ישראל מוצאת עצמה נדחקת החוצה משולחן קבלת ההחלטות – בין אם מדובר באיראן, תימן או סוריה. טראמפ אולי עוד מוקיר את הברית הרגשית עם הציבור האוונגליסטי או היהודי באמריקה, אך הוא משדר לעולם שישראל היא כבר לא שחקן מועדף.
מדינות אירופה כמו גרמניה וצרפת, שעד כה הלכו בזהירות סביב סוגיית איראן מתוך חשש לאבד גיבוי אמריקני, מבינות כעת שטראמפ אינו מתכוון עוד להוביל מהלך קשוח. התוצאה: מדיניות מפויסת יותר כלפי טהראן, חידוש ערוצי מסחר עוקפי סנקציות, וקרירות גוברת כלפי הביקורת הישראלית.
ככל שטראמפ מתרחק מישראל, אירופה חשה משוחררת להתרחק אף היא – והבריתות הדיפלומטיות שמחזיקות את חזית המערב מול איראן הולכות ונפרמות. ישראל עלולה למצוא את עצמה מוקפת בזירה בינלאומית שמעדיפה הרגעה כלפי טהראן – גם במחיר הקרבת ביטחונה.
היחסים עם טראמפ – גם אם נותרו חמים בעיני הציבור – בפועל הפכו למציאות שבה רואים פחות מחויבות, יותר אינטרסים, והרבה מאוד סתירות מדיניות.
ההבנה שישראל תצטרך לפעול עצמאית – מדינית, מודיעינית וצבאית – מול אתגרי האזור, חייבת להוביל לחשיבה חדשה. ובעיקר: אין עוד מקום לרומנטיזציה של הקשרים עם נשיאים אמריקנים, יהיו שמותיהם אשר יהיו.
העולם משתנה – וישראל מוכרחה להפסיק להאמין שהבריתות של אתמול יגנו עליה מחר.
הכותב הוא:
מנכ"ל רדיוס 100fm,קונסול כבוד,סגן דיקאן הסגל הקונסולרי,נשיא אגודת תקשורת הרדיו הישראלית,בעבר: קשב גל"צ ועיתונאי הטלויזיה האמריקאית NBC.
כדי לקטוע את עורק החיים של חמאס וחיזבאללה לא מספיק להשמיד מנהרות – צריך לנתק את זרם המזומנים שמגיע אל ארגוני הטרור מהמערב ומארצות ערב ומבעיר את המזרח התיכון.
יושב ראש חוג הפרופסורים לחוסן לאומי, פרופסור עמיהוד אמיר מתייחס לאקדמיה הישראלית ולהשקפות העולם בקרב המרצים באוניברסיטאות, מתייחס להתפתחויות הפוליטיות ולמשמעויות של מעורבות ציבורית בדמוקרטיה
חבר הכנסת משה פסל מהליכוד מסביר מה דעתו על גיוס חרדים לצה"ל בעקבות הטבח בשבעה באוקטובר , איך אפשר לפתור את המשבר בקואליציה מול סיעות ש"ס ו"יהדות התורה" , ומהן הפעולות שיש לעשות בעזה כדי לסיים את המלחמה
