רדיוס 100FM
https://d20x387xvo6jlt.cloudfront.net/wp-content/uploads/2019/08/article_bnr_mobile.jpg

תום עידן הפחד: המאבקים הפנימיים שמאיימים לרסק את משמרות המהפכה

06.03.26

עלי חמנאי, האיש שביסס את כוחו על הפעלת אלימות, חיסולים והטלת אימה, מצא את סופו בתוך אותה מציאות של עימות מתמשך שהוא עצמו טיפח. דוד בן בסט

יש רגעים נדירים בהיסטוריה שבהם הזמן, הזיכרון והצדק נפגשים באותה נקודה. חיסולם של המנהיג העליון של איראן עלי חמנאי וחבר מרעיו, אינו רק אירוע פוליטי או צבאי, הוא רגע סמלי עמוק, כמעט בלתי נתפס, עבור כל מי שנשא במשך עשרות שנים את זיכרון הכאב על קורבנות הטרור האיראני. עבור משפחות הנרצחים בפיגועים בארגנטינה – בשגרירות ישראל בבואנוס איירס בשנת 1992, ובמרכז הקהילה היהודית AMIA בשנת 1994 – מדובר בסגירת מעגל היסטורית, גם אם מאוחרת.

בשני הפיגועים הללו בלבד נרצחו עשרות בני אדם ומאות נפצעו. בתי המשפט בארגנטינה, יחד עם חקירות בינלאומיות, קבעו לאורך השנים כי ההחלטה לבצע את הפיגועים התקבלה בדרגים הגבוהים ביותר של המשטר האיראני, וכי מנגנוני חיזבאללה שימשו כזרוע המבצעת. שמו של חמנאי, כמנהיג העליון וכמי שהעניק לגיטימציה אידיאולוגית ומדינית להפעלת טרור מחוץ לגבולות איראן, נקשר שוב ושוב למערכת זו.

במשך כשלושה עשורים נדמה היה כי הצדק אינו מגיע. חמנאי המשיך לשלוט, לנאום ולאיים, בעוד משפחות הקורבנות נותרו עם שאלות פתוחות ועם תחושה של עולם שאינו מסוגל להעניש את האחראים. חיסולו של רב-המרצחים אינו רק סיום פרק אישי, אלא גם תום עידן שבו מנהיג אחד הצליח לבנות אימפריה של פחד באמצעות שלוחות טרור אזוריות ובינלאומיות.

זהו רגע של צדק פואטי במובנו העמוק ביותר. האיש שביסס את כוחו על הפעלת אלימות, חיסולים והטלת אימה, מצא את סופו בתוך אותה מציאות של עימות מתמשך שהוא עצמו טיפח. אין בכך משום נקמה בלבד, אלא ביטוי לעיקרון היסטורי רחב יותר – שליטים הבונים את שלטונם על טרור, יוצרים מציאות שאינה מאפשרת להם חסינות נצחית.

עם זאת, המשמעות האמיתית של חיסולו קשורה לא רק בעבר, אלא גם בעתיד. איראן של היום ניצבת בפני רגע של אי-ודאות חסר תקדים. מוסד "המנהיג העליון" היה עמוד התווך של המשטר מאז המהפכה האסלאמית ב-1979. חמנאי לא היה רק מנהיג פוליטי, אלא גם סמכות דתית ואידיאולוגית עליונה. הסתלקותו הפתאומית יוצרת חלל שלטוני עמוק.

התרחיש המיידי עשוי להיות מאבק ירושה. לא בכדי משמרות המהפכה, הגוף החזק והמשפיע ביותר באיראן, פעלו במהירות כדי למנוע כאוס. הם מבינים כי כל סימן לחולשה עלול להצית התקוממות פנימית או לעודד לחץ בינלאומי מוגבר. לכן היורש המסתמן הוא בנו של חמנאי, מוג'תבא, שצמח מתוך הממסד הדתי.

מתחת לפני השטח קיימת איראן אחרת. מיליוני אזרחים, במיוחד צעירים ונשים, מחו בשנים האחרונות נגד הדיכוי, המשבר הכלכלי והבידוד הבינלאומי. עבורם, חיסולו של חמנאי אינו רק אירוע פוליטי, אלא אולי רגע של שינוי. ייתכן כי נראה גל מחאה חדש, חזק יותר, כזה שיאתגר את עצם מבנה המשטר. כאשר דמות מרכזית נעלמת, הפחד, אותו כלי שליטה מרכזי, עשוי להיחלש.

במקביל, צפויים גם מאבקי כוח בתוך האליטה. אנשי דת בכירים, מפקדי משמרות המהפכה והמערכת הפוליטית-האזרחית, אינם בהכרח מאוחדים. כל אחד מהם מבין כי מדובר ברגע מכריע, רגע שבו ניתן לעצב מחדש את פני המדינה. ההיסטוריה מלמדת כי תקופות מעבר כאלה עשויות להוביל לשינוי עמוק, לעיתים לכיוון של פתיחות, ולעיתים דווקא להקצנה.

גם בזירה האזורית תהיה לכך השפעה דרמטית. רשת השלוחות שבנתה איראן – חיזבאללה בלבנון ומיליציות שיעיות בעיראק ובתימן – נשענת במידה רבה על סמכותו האישית של חמנאי. ללא אותה דמות מאחדת, ייתכן כי נראה ירידה ביכולת התיאום, מאבקי השפעה פנימיים, ואולי היחלשות של הציר האיראני.

בעולם הרחב יותר, חיסולו של חמנאי משדר מסר ברור: גם מנהיגים הנראים בלתי ניתנים לערעור אינם חסינים. במשך שנים הוא נתפס כסמל של עמידות, כמי שהצליח לשרוד סנקציות, לחצים ואיומים. אך בסופו של דבר גם שלטונו הגיע לקיצו. גם השלטון המסתמן עלול להישאר קיצוני, ולכן העם האיראני יהיה חייב להתקומם, להפילו ולכונן שלטון אחר, פרגמטי יותר.

עבור הקהילה היהודית בארגנטינה, עבור מדינת ישראל, ועבור כל מי שאיבדו יקירים בפיגועי הטרור האיראניים, זהו רגע טעון רגשית. אין חיסול שיכול להשיב חיים שאבדו. אך יש רגעים שבהם עצם הידיעה שהאחראים אינם נשארים לנצח מעבר להישג ידו של הצדק, מעניק משמעות מסוימת לזיכרון.

העתיד של איראן עדיין לוט בערפל. ייתכן שהמשטר יצליח לשמר את עצמו באמצעות יורש נאמן. ייתכן גם שהמדינה תיכנס לתקופה של טלטלה, שתוביל לשינוי עמוק. אך דבר אחד כבר נחרת בדפי ההיסטוריה: האיש שהיה במשך עשרות שנים סמל להפצת טרור ולקריאות להשמדת ישראל, איננו עוד. ועוד תזכורת קטנה: צרפת היא המדינה האירופית היחידה שגינתה את המלחמה באיראן וקראה לסיומה. מעניין למה.

המעגל, שנפתח בפיגועים רחוקים בבואנוס איירס לפני למעלה מ-30 שנה, נסגר כעת. לא מתוך שכחה, אלא מתוך זיכרון. לא רק מתוך נקמה, אלא מתוך אותו עיקרון עתיק של ההיסטוריה, כי גם כאשר הצדק מתעכב – הוא בוא יבוא.

הכותב הוא מנכ"ל רדיוס 100FM, קונסול כבוד וסגן דיקאן הסגל הקונסולרי, נשיא אגודת תקשורת הרדיו הישראלית, ולשעבר קשב גלי צה"ל וכתב ברשת הטלוויזיה NBC

שתף

כתבות נוספות שאולי יעניינו אותך

01.05.26

יורם מוקדי מראיין את ד"ר יגאל קיפניס, היסטוריון. חוקר את ההיסטוריה המדינית של ישראל. מחבר הספרים: ההר שהיה למפלצת, הגולן בין סוריה לישראל. 1973 הדרך למלחמה. 1982, לבנון הדרך למלחמה; קרן שם טוב סגל, מנכ"לית מיינדספייס ישראל; נדבר גם עם ד"ר הלה אקסלרד, מנהלת המרכז למדיניות כלכלית של החברה החרדית במכון אהרן באונ' רייכמן; דורית ראובני ודודו זכאי, מוסיקאים ויוצרים; אוריאל פרמן, מנכ"ל נורטרה – מרכז על-איזורי לקידום ההייטק בצפון; ד"ר עילי רטיג מרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן; ד"ר אילנה לח, יו"ר האגודה הישראלית לטיפול באמצעות אומנויות.

24.04.26

יורם מוקדי מראיין את הכלכלן שלמה מעוז; הדס לורבר, מנהלת פרויקט יחסי ישראל-ארה"ב המכון למחקרי ביטחון לאומי הINSS; נדבר גם עם יעקב מיכלין, מנכ"ל ביולייט; אמיר שני, יו"ר ובעלים של עמית לוגיסטיקה ושילוח בינ"ל, ויו"ר ארגון התאגידים של סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים; אלי הורוביץ, מנכ"ל קרן טראמפ לחינוך; ד"ר עמיר גבעתי, ראש השירות המטאורולוגי; אביב שמני, מנכ"ל LIMYhttps://d20x387xvo6jlt.cloudfront.net/wp-content/uploads/2026/04/male24.4.mp3

17.04.26

יורם מוקדי מראיין את אודי לב-ער לשעבר ראש חטיבת הביטחון של משרד החוץ; רן לבנה, מנהל סוכנות החלל הישראלית ובמשרד החדשנות והמדע; נדבר גם עם שמואל רוזנר, מחבר הספר "בעניין החרדים…" (הוצאת התחנה); יובל שחף, בעלים ומנכ"ל של חברת בלקו אנרג'י חברה יזמית בתחום האנרגיה המחודשת; דוקי דרור, יוצר הפרויקט "הפוליטיקה של הזיכרון"; ד"ר אחינעם סוחר, נוירולוגית עצמאית במכבי שירותי בריאות; צבי האוזר, לשעבר מזכיר הממשלה ויו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת

 / 
מנגן עכשיו

כבוד העו"ד- ייעוץ משפטי אישיעם עו"ד ליאור טומשין

[insta-gallery id="0"]